• תיקי הפנדורה

חלק גדול מפרשות נתניהו נולדו משתי אובססיות שלו - למתנות ולתקשורת, שתיים שניתן ללכד לאחת - נראטיב ה'מגיע לי'. התנעת תיק 4000 והוצאתו מהמחוזות המשמימים של רשות ניירות ערך לחקירת המשטרה, היא חוליה נוספת למעורבותו לכאורה בעסקאות תן־קח במגרש התקשורתי שהשאלה אם יש בהן ממד פלילי מעולם לא הועמדה למבחן משפטי.

מהמתנה הגדולה שקיבל משלדון אדלסון, "ישראל היום", דרך מעורבותו מול ארנון מילצ'ן בשליטה ובפיצולים בערוצים 2 ו־10, שאיפתו לקרוע את חברת החדשות מהתאגיד, השיחות שניהל עם מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, והיחסים עם שאול אלוביץ', שהולידו לפי החשד סיקור מלטף באתר וואלה.

כל אלה מלמדים על הזמן, המשאבים והנחישות שנתניהו משקיע בתקשורת. והמאמץ הזה חוזר אליו כבומרנג שמתנפץ על ראשו. התמקדותו בתקשורת והלהט והתכיפות של תגובותיו העצבניות רק מגבירות את כוחן וחשיבותן של המלצות המשטרה, ואולי מעודד עוד חשיפות תקשורתיות וחקירות חדשות. מה שהיה חסר לראש הממשלה הישראלי בשנים האחרונות זה יועץ טוב שיגיד לו: 'ביבי, הניח להם'. היועץ הטוב היה יכול להפנות את תשומת לבו ללקחי ההתנהלות של אהוד אולמרט שעשה טעויות דומות. אבל האובססיות של נתניהו חזקות מכל יועץ.

"ישראל היום" היא מתנה לנתניהו מאדלסון שטרם נחקרה. נתניהו היה מוכן לכאורה לסחור במתנה שקיבל, ואחר כך פיזר את הכנסת כדי להגן עליה. בתיק 2000 יש בהקלטות לפי המשטרה עדות על משא ומתן שלא הבשיל, אבל בשיחות היו גם הקשרים לגיטימיים כמו האיום על התקשורת מצד "ישראל היום" והחרם של נתניהו על "ידיעות אחרונות". זה לא פשוט להפריד בין הדברים.

תיק 4000 לעומת זאת הוא לכאורה עסקה שהבשילה ובוצעה לפי החשד. התן וקח גלויים לכאורה - סיקור חיובי מול הקלות רגולטוריות. בצדו של נתניהו מתעקשים דווקא על הכבדות או החלטות עצמאיות שהתקבלו בידי רגולטורים. ועתה עולה על הפרק מעורבות של נתניהו. ואיך משערים את זה? המפכ"ל רוני אלשיך התייצב בכבודו ובעצמו במשרדי להב 433, וזאת לאחר שאמנון אברמוביץ' שידר את הפרומו בליל שבת. אינדיקציות מובהקות לקירוב הזרקור לנתניהו.

בתיק 1000 המעורבות התקשורתית נוגעת למילצ'ן שהיטלטל בין היותו בעל מניות בערוץ 10 לבין עסקה אפשרית שתכניס אותו לערוץ 2. נתניהו לא הדיר עצמו מהדיונים ומהחלטות שנגעו למעמדו של מילצ'ן כבעל מניות בערוץ 10 ומשקיע אפשרי בערוץ 2. כאן נכנס נתניהו למלכוד פלילי בין שתי האובססיות שלו. ככל שהוא טוען לחברות קרובה עם מילצ'ן (כדי להצדיק את המתנות) כך היה עליו להימנע מלגעת ואפילו במקל בכל מעורבות שקשורה למילצ'ן. לכן נעל עצמו חזק בעבירת הפרת האמונים. לכן הודה ב'קח' ועכשיו עליו להילחם ב'תן' כדי להימלט מסעיף השוחד.

סיפור התאגיד אינו פלילי, אבל מאיר את האובססיה של נתניהו מכיוון אחר. שופטי בג"ץ, בדיון שהתקיים במאי 2017 תקפו את תכלית פיצול התאגיד וקריעת חברת החדשות, ואמרו במפורש שהמטרה האמיתית היא להשפיע על העוסקים בחדשות. כדי לממש את חזונה של מירי רגב: למה לנו תאגיד אם איננו יכולים לשלוט בו. השופטים חנן מלצר, מני מזוז, דפנה ברק־ארז הביעו בקול הסתייגויות מהמהלך, רמזו על מקורו ועתה עליהם להחליט על חוקתיותו.

סיקור חיובי הוא משאת נפש של נתניהו. יותר מסיגרים אפילו. למשאת הנפש הזו נשאבו שלדון אדלסון, שאול אלוביץ', ארנון מילצ'ן ונוני מוזס. דרגת מעורבותו של כל אחד מהם שונה. אפשר לגרור אותה מעלה לממד הפלילי - שוחד או הפרת אמונים - ואפשר להישאר בממדים אחרים, האתי, הדמוקרטי, המוסרי המקצועי. עם כל הכבוד ל"תשתית הראייתית" שמצאה המשטרה ואולי עוד תמצא בחקירות החדשות, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה יידרשו לראשונה לשאלה האם סיקור תקשורתי יכול להיחשב כטובת הנאה פלילית. השאלה הזו מורכבת יותר.

 

תגיות

Mar 07, 2018 11:42 UTC
תגובות