• הליך פסול

דגל שחור מתנוסס מעל מעצרה המינהלי של חברת הפרלמנט הפלסטינית חאלדה ג'ראר, שהוארך בעוד ארבעה חודשים, מעבר לששת החודשים שבהם היא כבר כלואה ללא משפט. החשדות שיוחסו לג'ראר בדיון על מעצרה בשנה שעברה כללו, בין היתר, השתייכות לארגון "טרור" (החזית העממית) ו"הסתה".

חשדות אלה נשענים על עדות מעורפלת, ולפיה עודדה חטיפת חיילים ישראליים והשתתפה בכינוסים של החזית העממית. את הראיות, אם הן קיימות, לחשדות ג'ראר אינה יכולה לראות ולכן גם לא לערער עליהן. בשפה לא מכובסת, חאלדה ג'ראר היא אסירה פוליטית.

השלכתה לכלא של ג'ראר, בשל פעילות פוליטית בחזית העממית, היא תעודת עניות מובהקת. מעצר מינהלי הוא הליך חשאי, שבו רק השופט מוסמך לעיין בחומר הראיות. הנאשם והציבור נדרשים להאמין באופן עיוור ביושרתו של השופט, באמיתותן של הראיות ובכוונות ההגונות של ההליך המשפטי. עקרון פומביות המשפט והזכות לערער על החלטת בית המשפט בטלים בהליך הזה. תפקיד השופט מתמצה בחתימה על הצו, שמעניקה מראית עין של הליך משפטי. צווי המעצר המינהלי מוגבלים אמנם לחצי שנה, אבל הם יכולים להיות מוארכים שוב ושוב ללא הגבלה. די שהשב"כ יקבע, כמו במקרה של ג'ראר, כי הסיכון שנשקף מן העציר עודנו ממשי, כדי לקבל הארכה אוטומטית.

לא בכדי דורש החוק הבינלאומי, כי השימוש במעצר מינהלי ייעשה רק במקרים בודדים וקיצוניים, שבהם נשקפת סכנה של ממש מן העציר. בהעדר ראיות השקופות לציבור, נותר רק לקוות שהשב"כ מעריך באופן מקצועי את האיום שנשקף מן העציר אם ישוחרר, אבל אי אפשר לדעת אם לתקווה הזאת יש בסיס.

השימוש הסיטוני וארוך השנים שעושים השב"כ, הצבא ובתי המשפט הצבאיים בישראל במעצרים מינהליים, יצרו אדישות ציבורית כלפי ההליך הפסול והבלתי אנושי הזה והפכו אותו למובן מאליו. כאן בדיוק נדרשת התערבותן של מערכות המשפט. אלה צריכות ליטול על עצמן את המאבק למען ביטול, או לפחות הגבלה, של השימוש במעצר המינהלי.

ג'ראר היא נציגה נבחרת של העם הפלסטיני. העובדה שהיא חברת פרלמנט אמורה להקנות לה חסינות מפני אישומים פוליטיים. אלא שבמקרה של פלסטינים, ישראל מצפצפת על החסינות הדיפלומטית ונוהגת בחברי פרלמנט כפי שהיא נוהגת בכל פלסטיני: כלומר רואה בהם קודם כל "טרוריסטים". אם קיימות ראיות מוצקות נגד ג'ראר יש להציגן, אחרת — יש לשחררה לאלתר.

 

תגיות

Jul 07, 2018 09:14 UTC
תגובות