• פסקת ההתגברות

ביטול ההסכם עם נציבות האו"ם לפליטים, וההקפאה הזמנית שהטיל בג"ץ על הוצאה לפועל של מתווה הגירוש, מותירים את הממשלה הישראלית ללא אפשרות לגרש את מבקשי המקלט או לכלוא אותם, לפחות עד שתתקבל החלטה חדשה של בג"ץ.

במקביל לבחינת אופציות רעות נוספות — כמו גירוש לאוגנדה או למדינה אחרת שתסכים לשתף פעולה עם העוול — מקדמים שרי הבית היהודי את חקיקת פסקת ההתגברות, שתאפשר לחוקק מחדש חוקים שבג"ץ פסל בשל פגיעה קשה בזכויות האדם. כך תוכל הכנסת לחוקק חוק המתיר כליאה ללא מגבלת זמן, בניגוד לעמדת בג"ץ.

העובדה שנתניהו עצמו אמר פעמים רבות שלא יתן ידו לחקיקה נגד בית המשפט אינה רלוונטית, שכן ברור שאין קשר בין הבטחותיו ומעשיו. אך מה בנוגע למי שבשנים האחרונות חזר שוב ושוב על האמירה כי ישמור מכל משמר על בג"ץ ועל הדמוקרטיה? שר האוצר משה כחלון נפנף בדמותו של מנחם בגין בתשדירי הבחירות שלו, ואף טרח והכניס להסכם הקואליציוני סמכות וטו, כדי שלא תיפול שערה משערות ראשם של שופטי העליון. גם יו"ר סיעתו, ח"כ רועי פולקמן, מציג את עצמו ואת "כולנו" כשומרי גחלת עליונות המשפט וכיבודו, לפי מיטב מסורת הימין הליברלי.

תמיכת כחלון וסיעתו בחקיקת "פסקת ההתגברות" תהיה בגידה במהות ובליבת העקרונות שאותם הם מתיימרים לייצג. בין אם היא תחוקק במובנה הגורף, ובין אם תחוקק באופן ספציפי במסגרת תעלול משפטי של "הוראת שעה" בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, או כל פתרון משפטי מפוקפק אחר — יהיה זה תקדים שיהווה מכת מוות למשפט החוקתי.

לא עוד הגנה אמיתית על חירות היחיד ועל זכויות החלשים והמופלים, בין אם אלה נשים, עניים או מיעוטים — אלא שלטון של עריצות הרוב, שאין אף גדר ואף מחסום שיעצור בעדו. בעתיד ניתן יהיה להשתמש בה בכל נושא: גיוס, דת ומדינה, תקציב, ביטחון, טיפול במיעוטים ועוד.

פסקת ההתגברות הופכת את פסיקת בג"ץ להמלצה, ובכך מעקרת את יכולתה של הרשות השופטת להקטין את בעיית עריצות הרוב ולבלום את הרשות המחוקקת כאשר היא מפירה זכויות אדם, למשל. כחלון ואנשיו חייבים לעצור את המתקפה הלאומנית משוללת הרסן על בית המשפט.

 

 

Apr 14, 2018 10:10 UTC
תגובות