• נטל הכיבוש

הדיווחים על נכונותה של תנועת ההתקוממות חמאס לנהל מו"מ עם ישראל על הפסקת אש ארוכת טווח ועל חילופי שבויים לא הניבו עדיין תגובה רשמית מצד חמאס או מצד ישראל. אבל אם יש ממש במסרים הללו, הם עשויים להעיד על קיומו של ערוץ דיפלומטי שנושא פוטנציאל לניהול המשבר בעזה.

ישראל וחמאס כלואות במאבק אלים, שבא לידי ביטוי בסדרת ההפגנות המתקיימות בשבועות האחרונים על גבול עזה, וששיאו התחולל בשבוע האחרון. אולם מעבר לכוונתה של חמאס לציין את יום השנה ה–70 לנכבה הפלסטינית, המאבק הנוכחי התפתח על רקע המצב הכלכלי הקשה ברצועה ובשל האדישות הישראלית והבינלאומית לסבלם הנורא של כשני מיליון תושבי הרצועה.

את השפעתן של ההפגנות הללו אין ישראל יכולה לנטרל, אולם את עילתן המהותית היא יכולה וצריכה לפוגג. צבא ישראל הזהיר במשך חודשים ארוכים מפני תוצאותיו הצפויות של המשבר הכלכלי ועודד את הממשלה להקל באופן משמעותי את הסגר שמוטל על הרצועה מזה 11 שנים. אך לא רק ההיבט הביטחוני מחייב לפתור את המשבר. על אף שהרמטכ"ל דוחה את ההגדרה לפיה עזה נתונה במשבר הומניטרי, אין דרך אחרת לתאר את חייהם של התושבים שאינם יכולים לקיים אורח חיים נורמלי ולפרנס את עצמם. יעילותו הביטחונית של הסגר מוטלת בספק לנוכח הלחימה לסירוגין שצבא ישראל ביצע ברצועה במשך שנות המצור. גם היעד המשני של הסגר, הפלת החמאס באמצעות מרי אזרחי, לא הושג.

ישראל אינה יכולה להישען על אדישותן של מדינות ערביות כמו סעודיה וירדן, או לחקות את מדיניותה של מצרים, כדי להצדיק את התנהלותה מול עזה. הבעיה נמצאת על גבולה, והתסיסה תימשך כל עוד לא יהיה שיפור ממשי. גם הקהילה הבינלאומית רואה בישראל אחראית ישירה למצב בעזה. לפיכך, ישראל נדרשת ליזום מהלכים שישחררו את תושבי עזה ממעמד של בני ערובה מיואשים וחסרי כל.

זה הזמן לבחון אפשרות לניהול המשבר בעזה בשיתוף תנועת חמאס ולהיפרד מהמדיניות הכושלת שלא שיחררה את ישראל מנטל הכיבוש בעזה.

 

מאי 16, 2018 09:36 UTC
תגובות