• הניוון הרעיוני

התגובות של מרבית היריבים הפוליטיים של נתניהו, ובמיוחד של מנהיגי האופוזיציה, על הכרזת דונלד טראמפ כי יפרוש מהסכם הגרעין עם איראן היו כצל חיוור לעומת עמדות בנימין נתניהו עצמו. במשך חצי יובל הצליח נתניהו להפוך את עמדתו בעניין איראן לעמדה היחידה שעליה נסוב הדיון. כל האחרים מתיישרים, מברכים באופן כזה או אחר ומאמצים את הנרטיב במלואו:הסכם הגרעיןעם איראן היה רע לישראל.

שום מנהיג המתיימר לבוא במקום נתניהו לא הציג תפישה מגובשת ומשכנעת משלו ליחסים עם איראן. לא מהמרכז, לא מהשמאל, וגם לא מהימין. יאיר לפיד, אבי גבאי, משה כחלון, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, וגם גדעון סער הצופה עדיין מהגדר, חוזרים על אותה מנטרה שהגה מי שהם מתיימרים להחליף. גם מי שמוסיפים לברכות על ההישג לחישה רפה על הצורך להיות זהירים כעת, כדי לא להידרדר למלחמה, וגם מי שמצהירים על הצורך ״השכם להורגו״. עמדת נתניהו היא הציר המרכזי.

הנושא האיראני איננו היחיד שנתניהו קבע בו את הטון. גם בשאלת פתרון הסכסוך עם הפלסטינים לפיד וגבאי נשמעים בפומבי בדיוק כמוהו. נתניהו אומר שצריכה להיות ״מדינה פלסטינית מינוס״, גבאי אומר שהמדינה הזאת תהיה ״מפורזת״, וכך גם לפיד. הפתרון שלהם זהה במהותו, רק הסגנון שונה.

מצד ימין מאתגר בנט בשנים האחרונות את נתניהו בתוכניות סיפוח, אבל מצד שמאל כבר אין קול בולט באופוזיציה, מלבד מרצ והרשימה המשותפת, המהוות אלטרנטיבה רצינית לעמדות מנהיג הליכוד אך אינן מסכנות את השלטון.

סכנת הניוון הרעיוני מאיימת על ישראל יותר מאשר הצבת שאלות קשות או רעיונות חלופיים בזמנים מתוחים. הציבור זקוק לאופוזיציה חזקה, המסוגלת להציג אלטרנטיבות רעיוניות ממשיות בנושאים רגישים. אופוזיציה שאינה מפחדת להצביע על כשלים, להדגיש מחירים, לפקפק בפרדיגמה השלטת ולאתגר את הקונספציה. כל זאת במקום למהר ולהתיישר עם נתניהו כדי להיראות פטריוטים.

חוכמה קטנה מאוד היא להתנצח עם נתניהו על נושאים פנימיים, שהציבור גם כך חלוק בדעתו עליהם, אבל להיאלם דום כשמדובר בנושאי ביטחון. תמימות הדעים הפרלמנטרית בעניין המהלכים של ישראל בסוריה וביחס לפרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין היא נורת אזהרה לציבור.

 

מאי 18, 2018 10:18 UTC
תגובות