• מחול ההסתות

שר המלחמה של ישראל, אביגדור ליברמן טען כי "כל יום שאיימן עודה ושות׳ מסתובבים חופשי ומקללים שוטרים הוא כישלון של רשויות האכיפה. מקומם של אלה, לפי ליברמן, הוא לא בכנסת אלא בכלא". כך הסית ליברמן על יו"ר הרשימה המשותפת, הסיעה השלישית בגודלה בכנסת.

גלעד ארדן, השר לביטחון פנים, שלא היסס בעבר לחרוץ בפזיזות, כי יעקוב אבו אל־קיעאן — שנהרג מירי שוטרים  ישראלים באום אל־חיראן — היה "מחבל", מיהר להצטרף לחגיגה, והודיע כי יפנה ליועץ המשפטי לממשלה, כדי שיפתח בחקירה נגד עודה.

ליברמן, שהמשך חייו הציבוריים הוא־הוא הכישלון האמיתי של רשויות האכיפה, וארדן, שיוקרתו בימין נפגעה בגלל מה שנתפש שם כהעדר גיבוי מספיק לנתניהו בעת חקירותיו, משקפים את חומרת המצב בישראל, הצועדת בבטחה לקראת עתיד יודו־לאומני. הפוליטיקאים הציניים הללו יודעים, שבישראל 2018 הדרך הקלה והבטוחה ביותר לגיוס תמיכה ציבורית היא הסתה גזענית. כך הם בוחרים להגיב על הפגנה מצומצמת של פלסטינים שמחו על ההרג בעזה.

ארדן וליברמן למדו בסך הכל שיעור בציניות מסוכנת ממנהיגם. אחת מהצלחותיו הגדולות של בנימין נתניהו היא שכנוע רוב הציבור היהודי, כי הפלסינים הם גיס חמישי, וכי בכל מקרה אסור לפלסטינים להביע הזדהות כלשהי עם אחיהם הפלסטינים, או למתוח ביקורת כלשהי על הממשלה הישראלית.

הטענות החוזרות ונשנות כלפי חברי הרשימה המשותפת, ולפיהן עליהם להגביל עצמם לעיסוק בבעיות אזרחיות כגון "תשתיות וחינוך", הן דיכוי פוליטי וגזענות גסה במסווה של נימוקים שכלתניים. אזרח רשאי וצריך לעסוק בהגדרתו הלאומית ומותר לו למתוח ביקורת על השלטון ולהפגין נגדו. על ישראל מוטלת החובה למצוא דרכים לפתור את המורכבות של מצב הפלסטינים, ועליה לגלות רגישות במיוחד ברגעי ההתלקחות של הסכסוך הישראלי־הפלסטיני.

הטענות כלפי התנהגותו של עודה, שעוכב בבית החולים כשבא לבקר את פרח שנפצע בהפגנה, נופלות לאותה קטגוריה מסלפת וגזענית. במציאות שבה שוטרים מדכאים בברוטליות הפגנה של פפלסטינים, היטפלות לקללות של עודה מייצרת סימטריה מזויפת במשוואת האלימות. עודה והפלסטינים הם קורבן של ישראל ולא להיפך.

כל אזרח שרוצה לחיות בדמוקרטיה צריך להיות מוטרד מיחסה המופקר, הגזעני והמסית של ההנהגה בישראל כלפי הפלסטינים.

 

Jun 07, 2018 06:48 UTC
תגובות