• דה־לגיטימציה למתנגדים

ועדה חוקה חוק ומשפט של הכנסת הישראלית אשרה בתקופה האחרונה לקריאה ראשונה תיקון ל"חוק החרם" משנת 2011. מהות התיקון פשוטה: חקיקה מחדש של סעיף כמעט זהה לסעיף שנפסל פה אחד, על ידי תשעה שופטים, בבג"ץ.

לפי הסעיף שנפסל, ניתן לתבוע ממי ש"קורא לחרם על ישראל" פיצויים ללא הוכחת נזק. יוזם החוק, ח"כ יואב קיש ממפלגת הליכוד, הגדיל לעשות וקישר בין הצורך הדחוף באישור החוק לביטול המשחק בין ישראל לארגנטינה, "בשל פעילות ה־BDS . אלא שיש להסיר את המסיכות: את החוק, כפי שגם הוסבר על ידי היועץ המשפטי של הוועדה, יהיה קשה מאוד לאכוף על מי שאינו ישראלי. לכן הוא לא נועד ל"מאבק ב-BDS ,אלא למאבק בישראלים המתנגדים לכיבוש.

החוק מגדיר חרם על השטחים הכבושים או ההתנחלויות כ"חרם על ישראל". זאת המוטיבציה האמיתית לחקיקתו: לפגוע ולהעניש את המתנגדים למדיניות הסיפוחיסטית של הימין, ומבקשים למנוע אותה באמצעות חרם על שטחי הכיבוש. זהו חוק שמבקש לעשות דה־לגיטימציה לתומכי פתרון שתי המדינות, שמתעקשים לא לעמוד בצד ולהחריש בזמן שהממשלה הישראלית קובעת עובדות בלתי הפיכות בשטח.

בית המשפט היה ער לכך שמדובר בפגיעה בחופש הביטוי הפוליטי. אך דעת הרוב הכשירה את החוק בתנאי ברור מאוד: שיהיה ממוקד רק למקרה שבו נגרם נזק כתוצאה מהקריאה לחרם. כל ניסיון לקבוע "פיצויים ללא הוכחת נזק" הוא ניסיון להעניש את הדובר, ולא ניסיון לפצות על נזק. בכך הוא מהווה צורה של סתימת פיות. הניסיון לחוקק מחדש את הסעיף שנפסל פה אחד בידי תשעה שופטים, הוא יריקה בפרצופו של בית המשפט. הכנסת מתעלמת למעשה מפסק הדין ומהנימוקים שבו, ומחוקקת סעיף שברור שלא תיוותר לבית המשפט ברירה אלא לפסול אותו שוב. בסוף התהליך ניתן יהיה שוב להתלונן על "אקטיביסטיות־יתר" של בית המשפט.

חוק החרם מיותר בכל מתכונת שהיא. התיקון לחוק הוא הוספת חטא על פשע. אם נותרו שיירי כבוד בקרב חברי הקואליציה, היא תמנע את קידומו.

 

Jun 27, 2018 10:31 UTC
תגובות