• נישול לאור היום

אפילו על רקע השחיתות והתחמנות המשפטית האופייניות למפעל ההתנחלויות, מצליח מקרה שכונת בטן אל־הווא שבסילוואן לבלוט לרעה. במקרה הזה העבירה ישראל, באמצעות האפוטרופוס הכללי משרד המשפטים, שכונה שלמה, ובה כ–700 בני אדם, לעמותת עטרת כהנים, בלי לטרוח ליידע את הפלסטינים החיים בה.

ליתר דיוק, ב–2002 שיחרר האופוטרופוס את הקרקע במרכז סילוואן לידי הקדש היסטורי שהוקם ב–1899. שנה קודם לכן, באישור האפוטרופוס, מונו שלושה מפעילי עטרת כהנים לנאמני ההקדש. מאז השקיעה העמותה מאמצים רבים בפינוי המשפחות הפלסטיניות, ונכון להיום פונו מספר משפחות ועשרות אחרות מנהלות קרב מאסף משפטי נגד הפינוי.

באחרונה, הגיעו כמאה מתושבי סילוואן לבית המשפט העליון לדיון בעתירה נגד ההחלטה המקורית לשחרר את הקרקע לידי ההקדש. העתירה עוסקת בשאלה אם ההקדש המקורי היה לקרקע או למבנים שעליה, מבנים שחרבו לחלוטין, מלבד אחד, עוד בשנות ה–40. נציגת ישראל, עו"ד נטע אורן, הודתה בתשובה לשאלות השופטים, כי שאלת אופיו של ההקדש ועובדת קיומם של המבנים לא נבדקו לפני שהקרקע הועברה למתנחלים. למרות זאת ביקשה אורן מהשופטים לדחות את העתירה בגלל עניינים טכניים של שיהוי ומחסור במידע בעתירה. במלים אחרות, המדינה מודה בבית המשפט העליון שנפלו פגמים בהחלטה שבגינה צפויים 700 בני אדם להתפנות מבתים, שבהם הם מתגוררים כ–60 שנה, ובאותה נשימה מבקשת לדחות את העתירה, משום שהפלסטינים לא הבחינו בטעות הזאת בזמן.

ההתנחלות בבטן אל־הווא היא הבעייתית מבין ההתנחלויות בשכונות הפלסטיניות בעיר הקודש. היא מצויה בלב קסבה צפופה, מכבידה מאוד על חיי התושבים ונועדה למנוע כל פתרון מדיני. כל משפחה יהודית שם נזקקת לאבטחה בעלות של כמיליון שקלים בשנה. אבל נראה שהנזקים שלה לא מצטמצמים לתחומי סילוואן.

משנוכחו באפוטרופוס ובפרקליטות שנפלו טעויות בהחלטת השחרור מ–2002, הדבר ההגון היחיד שהיה עליהם לעשות היה להודיע על ביטולה ועל הקפאת הליכי הפינוי נגד המשפחות הפלסטיניות. במקום זאת החליטו הפקידים והפרקליטים להמשיך ולנהל את המאבק למען הפינוי עם נציגי עטרת כהנים. זוהי הוכחה נוספת למידה שבה השחיתו ההתנחלויות את המינהל הציבורי בישראל. כעת מונח הנושא לפתחו של העליון. יש לקוות שלמרות הלחצים המופעלים על שופטיו הם יעצרו את העושק וההשחתה.

 

Jul 12, 2018 09:06 UTC
תגובות