• העברת האשמה

במערכת הצבא הישראלית מאשימים את הנשיא מחמוד עבאס בהכשלת המאמצים לשיפור המצב ההומניטרי ברצועת עזה. האשמת עבאס נראית כניסיון למלט את ישראל מאחריותה כלפי שני מיליון אזרחים, הסובלים מהסגר הברוטלי שהיא מטילה כבר קרוב לתריסר שנים.

אחריותו של הנשיא הפלסטיני עבאס מתגמדת כאשר ראש הממשלה ושר המלחמה הישראלים דבקים בעמדתם שכל סיוע הומניטרי או שיקום כלכלי יותנה בהחזרת גופות החיילים והנעדרים. כשזו המדיניות הישראלית, ספק אם הדרגים המקצועיים הישראלים, הפלסטינים והבינלאומיים שמנסים לעצב תוכנית סיוע ופיתוח כלכלי, יוכלו לתרגמן למעשים בשטח, ואף אזהרותיו של צבא ישראל, כי ללא סיוע כלכלי הרצועה תמשיך לסעור, אינן רלוונטיות.

ישראל איננה שואלת את פי הרשות הפלסטינית כאשר היא מפציצה בעזה, ואיננה מתייעצת עם עבאס מתי לפתוח את מעברי הגבול ברצועה להעברת סחורות. לפיכך, היא איננה יכולה להסתתר מאחורי גבו של הנשיא הפלסטיני כדי להימנע מצעדים חד־צדדים שעשויים להקל על אזרחי הרצועה. מעמדה בעניין אינו שונה מזה של מצרים, שפתחה זה כבר את מעבר רפיח מבלי לשאול לדעתו של עבאס. התקנת קו חשמל נוסף, החיוני כל כך לתפעול מוסדות בריאות ומפעלים בעזה, הוספת רשיונות למעבר סחורות מישראל ומהגדה המערבית לרצועה, הזרמת חומרי בנייה בהתאם להסכמות שנחתמו אחרי תוקפנות "צוק איתן" והעסקת פועלים רבים יותר מעזה בישראל, הן רק מקצת מן הפעולות שישראל יכולה וצריכה לעשות, והיא אינה זקוקה לשם כך להסכמה מצד הרשות הפלסטינית או כל גורם אחר.

ישראל, שמנהלת מו"מ עקיף עם תנועת ההתקוממות חמאס באמצעות מצרים ומדינות אחרות, לא רק מכירה במעמדו של חמאס כאחראי ניהולי על עזה, אלא גם מטילה עליו את האחריות והאשמה לכל עימות אלים עמה. היא חדלה זה כבר לדרוש מעבאס להטיל את סמכותו על עזה. ישראל, מצרים ואפילו ארה"ב מתייחסות לעזה כאל אוטונומיה פלסטינית שדורשת פתרון נפרד מזה של הגדה. חיוני לפיכך שישראל תחדל לחפש לעצמה תירוצים ואשמים, ותפעל לקדם לפחות את הפתרון הכלכלי, גם באופן חד צדדי, כדי להרגיע את הרוחות ולקדם את השלום.

 

Jul 19, 2018 09:47 UTC
תגובות