• אפקט מצנן

בהגבירה את מאמציה לאכוף את החוק למניעת כניסתם לישראל של התומכים בחרם עליה, או על ההתנחלויות — הכריזה ממשלת נתניהו, למעשה, על צמצום כניסת היהודים אליה. כעת מורשים לבקר בישראל רק יהודים שדעותיהם הפוליטיות נמצאו זהות לאלה של השרים המפקחים על המחשבות, גלעד ארדן ואריה דרעי.

כך גילתה הבאחרונה על בשרה אריאל גולד, יהודייה אמריקאית הפעילה בארגון התומך בהטלת חרמות כמחאה על הכיבוש הישראלי, כשכניסתה נאסרה אף שהחזיקה באשרת לימודים שניתנה לה מראש. בתגובה הכריזה גולד, כי בכוונתה לבקש לעלות לישראל. אם תעשה זאת, ייאלצו ארדן ודרעי להכריע בין הפרשנות הקיימת לחוק השבות, האמתלה שעליו הוקמה ישראל, לבין מלחמתם בקומץ פעילים התומכים בחרם.

לא רק היהודים ברחבי העולם על הכוונת. באחרונה עוכבו בנתב"ג שתי אזרחיות ישראל, הפעילות בארגוני שמאל שרצו להיכנס לישראל. צעד זה מקרב את היום שבו יינקטו צעדים גם נגד אזרחים ישראלים התומכים, למשל, בחרם על מוצרי התנחלויות. כבר היום גורמת האכיפה הבררנית, שעקרונותיה המדויקים מעורפלים, לאפקט מצנן בכל הנוגע לחופש הביטוי.

באווירה כזאת חשוב להזכיר: הקריאה לחרם על רקע פוליטי היא אמצעי לגיטימי להבעת מחאה ולהתנגדות. לא צריך לתמוך בחרם, כדי להגן על חופש הביטוי של אלה הנוקטים אותו ככלי בלתי אלים במאבקם נגד שלטונות וגופים מסחריים.

ארדן ודרעי מנפחים את ממדי איום החרם לצורכיהם הפוליטיים. ההתעקשות על הכללת ההתנחלויות בחוק למניעת חרם נועדה לבטל את ההבחנה בין ביקורת על הכיבוש לבין התנגדות לקיומה של ישראל. בזכות מחיקת ההבחנה יכולה ממשלת הימין לדחות על הסף ביקורת על הכיבוש ולהזדעק נגד "האנטישמיות החדשה".

אלא שחוסר ההבחנה פועל כחרב פיפיות: כי מי שמתנגד לכיבוש מוצא את עצמו באותה סירה עם שונאי ישראל. גולד היא ההוכחה לכך. אסור לתת לממשלת הימין להפוך את גולד לאויבת הציונות. היחידה שמאיימת על המפעל הציוני ,זה היא הממשלה עצמה.

 

Jul 27, 2018 08:31 UTC
תגובות