• הסחר בהיסטוריה

עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע למה שהתרחש מאחורי הקלעים של גיבוש ההצהרה המשותפת לישראל ופולין, אשר נועדה, לצד ביטול מה שמכונה "חוק השואה", לסיים את המשבר בין המדינות. מה שברור לעת עתה הוא, שגם אם "על הנייר" המשבר הדיפלומטי הסתיים, הרי שדרך סיומו יצרה משברים נוספים, חמורים לא פחות, שאותם לא ניתן יהיה לטאטא מתחת לשולחן באמצעות מסמך שקרי כמו זה שעליו חתמו ראשי ממשלות ישראל ופולין.

ניכר, שההצהרה המשותפת השיגה בדיוק את ההיפך ממה שנועדה להשיג. במקום לפייס ולגשר היא הרגיזה, פילגה וגרמה לחוסר אמון הדדי. נראה שמישהו בישראל ניסה "לסגור דיל" בכל מחיר.

אין צורך להכביר מלים כדי להסביר מהי המשמעות של הצעד הדרמטי שנקט "יד ושם", אשר פסל את ההצהרה הזאת על הסף. זאת, בחתימתה של פרופ' חוי דרייפוס, המתמחה בחקר תולדות בפולין, אשר בספרה האחרון, "גטו ורשה, הסוף", מתארת את בדידותם של היהודים בגטו, בניגוד מוחלט לרוח ההצהרה המשותפת, לפיה המחתרת הפולנית והממשלה הפולנית הגולה פעלו רבות לסיוע ליהודים.

גם היסטוריונים פולנים בכירים הוקיעו את ההצהרה. אחד מהם, פרופ' יאן גרבובסקי, מחבר הספר "ציד היהודים", קבע כי היא "מעוותת את ההיסטוריה והוסיף כי "האמת ההיסטורית נפלה קורבן" לפוליטיקה ולדיפלומטיה.

אין זו הפעם הראשונה שבה נתניהו משכתב את ההיסטוריה למטרות פוליטיות. לפני כשנתיים וחצי עורר סערה, כשטען כי המופתי של עיר הקודש הוא ששתל במוחו של היטלר את רעיון השמדת היהודים. על נתניהו להפסיק לסחור בהיסטוריה כאילו היא קניינו הפרטי. במקום להסתבך בקביעות שנויות במחלוקת ובניסיונות מגושמים להכריע בסוגיות שנמצאות בלבו של מחקר היסטורי סוער, עדיף היה לפרסם מסמך שמותיר את המלאכה בידי היסטוריונים משני הצדדים, וקורא לשוב ולכונן יחסי ידידות בין שתי המדינות. במצב שנוצר, ייתכן שעדיף לצדדים להרפות לעת עתה מהנושא הרגיש, המורכב והטעון הזה, ו״להסכים לא להסכים״. ממילא, במצב עניינים זה, מבלי לקבל את אישור הממשלה, מבלי להביאה לדיון בכנסת, אין להצהרה שום תוקף היסטורי או מוסרי מחייב.

 

Jul 27, 2018 08:34 UTC
תגובות