• שרוול ההחלטות

שני מיליון תושבים פלסטינים שמתגוררים בעזה עוברים מן הכלא הגדול בעולם, כפי שהרצועה מוגדרת, לצינוק הגדול בעולם. החלטתם בתקופה האחרונה של שר המלחמה וראש הממשלה הישראלים, בהסכמת הרמטכ"ל שלהם, לסגור את מעבר כרם שלום — הצוהר היחיד דרכו יכלו התושבים לקבל סחורות ולייצא מעט מתוצרתם — ננעל.

שליפת ההחלטה האכזרית משרוול הפטנטים הישראלי למיגור המאבק נגדה, מעידה לא רק על תסכולה של ישראל במזרח התיכון מכישלון מלחמתה בעפיפוני התבערה, אלא בעיקר על בריחתה מכל פתרון של ממש שיכול, גם על פי עמדתו הקודמת של הצבא, להרגיע את העימותים. ישראל נוקטת טקטיקה שבמרכזה מצור הרמטי ארוך שנים המלווה בהפצצות מן האוויר, במטרה להכריח את תנועת ההתקוממות חמאס לבלום את הפעולות נגד ישראל. זהו כנראה הצעד האחרון לפני ירי ישיר באזרחים או "חיסול ממוקד" , כמו שנטען, של הנהגת חמאס.

ההתעלמות המוחלטת של ישראל מהצעות שמונחות על השולחן, כמו סיוע בפיתוח הרצועה, שיקום כלכלי משמעותי, הסדרים על רגיעה (תהדיאה) ארוכת שנים ומתן רישיונות עבודה ביד רחבה, פירושה שישראל שבויה באשליה שרק פתרון צבאי יביא לרגיעה. האשליה הזאת נוצרה אחרי תוקפנות "צוק איתן", שאחריו באו כארבע שנים של שקט יחסי, והיא שגרמה לבטלנות המדינית ולתחושת השאננות שיצרה את שיכרון הכוח הפראי.

ישראל מצפה כנראה שאזרחי עזה למודי המצוקה יפעילו לחץ על הנהגת חמאס כדי שזאת תסיים במחי יד את הפעולות נגד ישראל. לאמור, מה שהמבצעים הצבאיים הברוטליים לא עשו, יעשה הצינוק. ספק אם זו תהיה התוצאה. גם אם ישראל הפסיקה לחשוש מלחץ בינלאומי, הגברת הלחץ על עזה עשוי לדחוף את החמאס לתגובה אלימה, ואולי לסבב נוסף של עימות צבאי רחב.

אלא שזו איננה גזירת גורל. ישראל היתה צריכה לבטל את ההחלטה הבלתי מוסרית לנעול את הרצועה, והיא באמת ביטלה, ליזום עם חמאס מהלכי תיאום באמצעות מצרים או כל מדינה אחרת שמוכנה לסייע, להחליף את התגובות הפַּבְלוֹבִיות הצבאיות במדיניות פיתוח ושיקום, ולראות בחמאס חלק מן הפתרון. אם לא תפעל כך לא תוכל הממשלה הישראלית לשכנע את הציבור שעשתה הכל כדי למנוע מלחמה.

 

 

 

Aug 04, 2018 02:41 UTC
תגובות