• הנסיון לפיזור העשן

אם למישהו עוד היה ספק באשר למטרתו של "חוק הלאום", נחלצה ממשלת ישראל לעזרה: "המתווה", שהציע ראש הממשלה הישראלי לדרוזים כפיצוי, מוכיח שהחוק פוגע במעמדם השוויוני של האזרחים הלא יהודים. מסך העשן שניסו לפזר תומכי החוק, כאילו אין בו כדי לפגוע בשוויון המוענק לכל האזרחים ושאר המיעוטים, התפזר באחת: שהרי אם לא כן, מדוע מוצע לדרוזים "פיצוי"?

ההתחייבות להכיר בדרוזים כב"מעמד המיעוטים התורמים", והזכויות הנלוות להגדרה זאת, מדגישות עוד יותר את העובדה שהמוטיווציה האמיתית של החוק לא היתה להגדיר את ישראל כמדינת ה"לאום של היהודים", כלשון מציעי החוק, אלא להזכיר לבני האדם שאינם יהודים שהם נמצאים תחת הכיבוש על תקן נתינים, ושלא מוקנות להם זכויות טבעיות, אלא זכויות שישראל מעניקה להם ברצותה ועל פי שיקול דעתה.

הרעיון ולפיו רק מי שמשרת בצבא זכאי לאזרחות מלאה ושוויון הוא מעוות ביסודו. על פי החלטת הממשלה הישראלית, הפלסטינים לא נקראו כלל לשרת בכוחות הצבא. עמד על כך מנחם בגין בנאום שנשא בכנסת ב–1962: "יש אומרים, כי אי אפשר לנו לתת שיווי זכויות מלא לאזרחים הערביים... משום שאין חל עליהם שיווי חובות מלא". אף זאת טענה מוזרה. נכון, הישראלים החליטו לא לחייב את הפלסטינים, בניגוד לדרוזים, בשירות בצבא. אבל כך החליטו מרצונם החופשי. ויש סוברים שהנימוק המוסרי הוא בר־תוקף. והיה כי תקראנה מלחמה, הישראלים לא רוצים שאזרח פלסטיני אחד יעמוד לפני הניסיון האנושי החמור הזה, בו עמדו בני עמנו במשך דורות, ובייחוד במלחמת העולם הראשונה, של התנגשות מזוינת נגד בן עמו... יש מהישראלים שמאמינים שצריך להיות ויהיה שוויון זכויות לכל אזרחיה ללא הבדל דת, לאום ומוצא".

הדרוזים צודקים בהתקוממותם נגד חוק הלאום, אך לא משום שהם משרתים בצבא, אלא משום שהם אזרחים שווי זכויות, וחוק הלאום העביר להם מסר של ניכור ושל אזרחות מסוג ב'. אלא שאם יקבלו את הפיצוי, הם יתרמו במו ידיהם לפגיעה בפלסטינים שייוותרו מחוץ למחנה. הפתרון לחוק הלאום אינו כרוך בפיצויים ושדרוגים מלאכותיים, אלא בביטולו המוחלט.

 

Aug 21, 2018 10:12 UTC
תגובות