• דמגוגיה ומצח נחושה

כהרגלו, בנימין נתניהו לא החמיץ הזדמנות להסית, כדי להסיט את הדיון הציבורי מהנושאים האמיתיים שעל הפרק. "אין עדות טובה יותר לנחיצות החוק", אמר על חוק הלאום, לנוכח דגלי פלסטין שהונפו בהפגנה שהתקיימה בתל אביב. כאילו שחוק הלאום הוא תגובה לתסיסה פנימית בקרב הפלסטינים ולא ניסיון בוטה להתסיס את הציבור היהודי נגדה.

עשרות אלפי מפגינים, פלסטינים ויהודים, התכנסו בכיכר רבין וצעדו לרחבת מוזיאון תל אביב במפגן מרהיב ונדיר של סולידריות ואיחוד כוחות נגד הרוח הרעה שנושבת מבית המחוקקים הישראלי — ונתניהו מצליח לגרום לחברה שלמה לדבר על המפגינים שהניפו דגלי פלסטין. "בדיוק לשם כך העברנו את חוק הלאום", שיקר במצח נחושה. כאילו שהחוק מבחין בין הפלסטינים שאותם הוא הפך לאזרחים סוג ב׳. כנסת ישראל, בתמיכה גלויה ונחרצת של נתניהו, מעבירה חוק יסוד, שמתיימר להיות תעודת הזהות של ישראל. חוק שמדיר את הפלסטינים ומנציח את העליונות היהודית — ואז, ללא בושה, מעז נתניהו להתרעם על כך שבהפגנה של עשרות אלפים היו גם כאלו שמימשו את זכותם החוקית להניף במחאה את הדגל, ומשתמש בזה כהצדקה רטרואקטיבית להדרתם. אין גבול לדמגוגיה שלו. כאילו שזה הסיפור, וכאילו שזכויות אזרח תלויות במבחני נאמנות.

ראשי האופוזיציה בכלל, ויו״ר העבודה אבי גבאי בפרט, נופלים פעם אחר פעם למלכודות שנתניהו טומן להם, נותנים לו להכתיב את סדר היום הציבורי ומשתתפים בשיח ההסתה. במקום לתקוף את נתניהו על חוק הלאום, מוצא את עצמו מנהיג האופוזיציה מלהג על זכות השיבה, כאילו שזה הנושא הבוער היום.

נתניהו הפך את הנפת דגלי פלסטין ללב העניין, כדי לגרור חברה שלמה לאזור הנוחות שלו וכך לבטל את המחאה המוצדקת. הוא פוגע בכוונה במרקם החברתי גם כך של החיים המשותפים ותוקע טריז בין יהודים לפלסטינים, כדי למנוע שיתוף פעולה. זה סוד כוחו. מתחילת דרכו הציבורית הוא מתמיד בשיטה אחת: הפרד ומשול. הדרך היחידה להביס אותו היא להפסיק לשחק לידיו הפלגניות.

 

Sep 08, 2018 10:48 UTC
תגובות