Pars Today

בעקבות פריצת המלחמה במזרח אירופה, צוטטו הגופים המובילים את המדיניות הכלכלית של ישראל, בחודש פברואר האחרון כי מוקדם לדעת איך יתפתחו הדברים, אבל לכולם היה ברור כי למלחמה באוקראינה יהיו השלכות קשות על הכלכלה הישראלית השברירית.

מפלגת "הציונות הדתית" תקפה את הליכוד על רקע הפרסומים על המו"מ הקואליציוני: "קבעו פגישות משא ומתן בקושי אחת לשלושה ימים, בין לבין תדרכו כד להכפיש ולהקטין אותנו. יריב לוין יצא לתקשורת בקולו בהאשמות שווא". לפי המפלגה, הליכוד הגיע עמם להסכמות על תיק האוצר ברוטציה עם אחריות על ההתיישבות והמנהל האזרחי. "לא נותנים צ'ק פתוח ולא הולכים על עיוור. לא נילחץ ולא נוותר על הדברים החשובים" אמרו.

ניכר שהמפלגות החרדיות חוגגות את הצלחתן בבחירות וחשות שיכרון־כוח פוליטי. רק כך אפשר להבין דרישות חסרות תקדים שהן מעלות במשא ומתן הקואליציוני. אף על פי שהדרישות מוצגות כתיקון לגזירות לכאורה שהטילה הממשלה היוצאת, בפועל מטרתן אחת: לבצר את חומות הגטו החרדי ולחזק את האוטונומיה החיה על חשבון כספי המסים של האזרחים העובדים.

העובדה שישראל מודה ש"שירות הביטחון הכללי" (שב"כ) עוקב אחרי עיתונאים צריכה להטריד כל מי שחרד לתפקידה של התקשורת בדמוקרטיה מתפקדת. מטרידה גם העובדה שרק בעקבות עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח בדרישה לבטל סעיף בחוק השב"כ (שמחייב חברות סלולר לספק לו מידע על משתמשיה) טרחה ישראל להודות בכך.

השליטה של ישראל בתושבי עזה לא יודעת גבולות. יותר משני מיליון בני אדם חיים זה למעלה מ–15 שנה במצור, בתנאי צפיפות ומחסור, בחבל ארץ שעבר מסעות הרס. ואם לא די במצור היבשתי ולא די במניעת המעבר לעבודה בישראל, קיים גם הניתוק המוחלט מהגדה המערבית. בעבר נימקה ישראל את צעדיה בשיקולי ביטחון, אבל לגזירה האחרונה על תושבי עזה אין אפילו קשר מדומה לביטחון.

עיתון "קודס" כתב במאמרו (הבאר שחפר נתניהו) כי ראש הממשלה הציוני המיועד בנימין נתניהו הסכים לתת את המשרד לביטחון פנים, בממשלה הקואליציונית שהוא מתכוון להרכיב, לאיתמר בן גביר, הציוני הקיצוני, הגזעני והעוין ביותר לפלסטינים.