פבר 11, 2020 12:40 UTC
  • הקניבלים לא אוכלים את חבריהם

השמאל בישראל מתמחה באכילת חבריו. הקורבן התורן הוא יו"ר כחול לבן בני גנץ, שמוצג בעיני לא מעט חוקרים וכותבים מן המחנה הזה כבינוני ועמום מכדי לייצג את המחנה הנחרץ והבהיר של המרכז-שמאל. הנה שורת מחץ שנכתבה: "גנץ היה קצין בינוני, רמטכ"ל בינוני ואם יהיה ראש ממשלה, יהיה ראש ממשלה בינוני. עדות לבינוניותו היא העובדה שהוא לא מעורר שום רגש קיצוני".

עיקר הכעס הוא על כך שאינו אומר דברים ברורים, אלא משפטים שמשתמעים גם לכאן וגם לכאן. למשל בהתייחסותו לתוכנית של טראמפ: הוא תומך בתוכנית, אמר, אבל בתנאי שתהיה לגביה הסכמה בינלאומית.

לפי המקטרגים, גנץ הוא בעצם בובה המופעלת בידי יועצי תקשורת. הוא שותק הרבה משום שבעצם אין לו מה לומר.

את הקו הזה, של כמה אנשי שמאל, אימץ גם בנימין נתניהו בתעמולה שלו ("גנץ חמוד, אבל לא מנהיג"). הנה תו התקן לראשות הממשלה שלגביו מסכימים הטהרנים של השמאל והלא חמוד של הימין: נחרץ, בריון, קצין מצטיין. בשמאל-מרכז יש מי שעדיין מייחלים למצוא מועמד כמו אהוד ברק, שכבר בעת היותו סגן-אלוף ניבאו שיהיה רמטכ"ל וגם ראש ממשלה. מישהו מתגעגע?

 כך או אחרת, יש בעיה בניתוח הזה: גנץ זכה כיו"ר כחול לבן בשתי מערכות בחירות ביותר קולות מאשר נתניהו בראשות הליכוד. מה מבין הציבור של מחנה המרכז-שמאל שחלק מפרשניו לא מבין? האם ההסבר שניתן, שלפיו הם מוכנים לבחור בכל אחד בתנאי שהוא לא יהיה נתניהו, הוא הנכון?

 

 

הכישרון הגדול ביותר של גנץ, שנתפש משום מה כחסרון בעיני המקטרגים, נעוץ ביכולתו שלא להרגיז אף אחד. המזג הנוח והיכולת של גנץ להכיל חילוקי דעות ולכלוא כעסים, היא שאפשרה לכחול לבן להציג באופן מוצהר את נבחרת ההנהגה הטובה ביותר של מפלגה במערכת הבחירות הנוכחית: גנץ ראש הממשלה, אשכנזי שר "הביטחון", לפיד שר החוץ ויעלון שר החינוך. זאת, לעומת בעלי התפקידים האלה בממשלת נתניהו: נפתלי בנט - שר "הביטחון", ישראל כץ - שר החוץ, ורפי פרץ - שר החינוך.

גם העובדה שגנץ לא אומר דבר ברור בתחום המדיני אינה מגרעת בעיני בוחריו. האמת היא שאין שום דבר ברור שאפשר להכריע לגביו כיום בתחום הזה. הציפייה של השמאל שישראל תגיע להסדר שלום באמצעות יציאה מן השטחים אינה ישימה במערך הפוליטי הנוכחי, כפי שאין אפשרות להגיע להסדר כזה בהסכמת הפלסטינים על פי תוכנית טראמפ.

הדבר החשוב ביותר בעיני בוחרי כחול לבן הוא שממשלה בראשות גנץ תוכל להרגיע את המערכת הפוליטית לאחר עשור של טירוף מערכות, שיח פוליטי אלים ודה-לגיטימציה של גורמי האכיפה והמשפט בישראל. זהו עניין גורלי הן לבוחרי השמאל והן לתושבים כולם. ובשביל להשיג את זה צריך מועמד נחמד, לא החלטי ושלא מעצבן אף אחד, חוץ מכמה פרשני שמאל שנהנים לאכול את חבריהם.

 

 

תגיות

תגובות