May 23, 2020 10:11 UTC
  • שיכרון הכוח והרפתקת הסיפוח

עם הקמת ממשלת ישראל החדשה, ועל רקע הביקור של שר החוץ האמריקאי, מייק פומפאו, והאיומים מצד מדינות האיחוד האירופי בהטלת סנקציות על ישראל, חזר נושא הסיפוח להתנוסס כ"דגל" המדיניות של הממשלה הזאת.

רוב הציבור הישראלי, אינו מודע למשמעויות המעשיות שיהיו לסיפוח חד־צדדי בחיי היומיום, אינו ער לסכנות הטמונות בו, של ערעור היציבות והסלמה כמעט ודאית ביחסי ישראל והפלסטינים. התוכנית של בנימין נתניהו לסיפוח הבקעה לפי "המפה" של טראמפ מלמדת שהוא מתכנן לספח 1,200 קמ"ר, שהם 20.5% משטח הגדה המערבית.

23% מהשטח המיועד לסיפוח, 271 אלף דונם, הם בבעלות פרטית פלסטינית. אז או שישראל לא תתקן את מה שהיא המציאה "חוק נכסי נפקדים", וכל בעלי האדמות הללו, יאבדו את אדמתם, אשר תוקצה בהדרגה להתנחלויות הישראליות. או שישראל תכניס תיקון ל"חוק", כפי שעשתה ביחס למזרח עיר הקודש, אז תוכל להפקיע את האדמות הללו ל"צורכי ציבור", שמן הסתם יהיה רק הציבור היהודי. כך בדיוק נעשה במזרח עיר הקודש, שם הפקיעה ישראל כ–28 אלף דונם, רובם בבעלות פלסטינית, ועליהם הקימה 60 אלף יחידות דיור ליהודים.

ממה נובעת הלהיטות של נתניהו וחבריו לספח את בקעת הירדן? הרי כל הנימוקים לסיפוח אינם אלא תירוצים חסרי בסיס במציאות.

העול על צבא ישראל יגבר באופן משמעותי וללא הצדקה. הוא יידרש להוסיף כוחות רבים לאבטחת הגבולות והמעברים שבין הבקעה לשאר הגדה ומסביב למובלעת יריחו, לליווי פלסטינים שייכנסו לישראל, לתפעול השערים החקלאיים ולאבטחת הגבול עם ירדן, בשל ערעור היחסים עמה.

מטרת הלהוטים לספח ברורה: ביטול הסכמי אוסלו וסיכול הפתרון של שתי מדינות לשני העמים, תוך הפרת החוק הבינלאומי, האמנות וההסכמים שישראל חתמה עליהם. ברור גם כי ברצונם לדחוק את הפלסטינים מזרחה לירדן, ולממש את חלום המשיחיות הלאומנית, או במלים של נפתלי בנט: "שהגדה המערבית תהיה חלק 'מישראל הריבונית'".

המחיר שישראל צפויה לשלם בטווח הקצר על ההרפתקה המשיחית, הניזונה משיכרון הכוח, יהיה בלתי נסבל לחברה בישראל, ובטווח הארוך הוא יחסל אפילו את מה שנקרא "החזון הציוני". ארצות הברית תאבד את עמוד התווך של מדיניותה במזרח התיכון — הרגיעה, שמבוססת על הסכמי השלום בין ישראל לירדן ומצרים.

 

תגיות

תגובות