נוב 26, 2021 11:10 UTC
  • מצב הביש של סער

בתמונת הניצחון של אישור התקציב של ישראל הופיעו במסיבת עיתונאים ראש הממשלה נפתלי בנט, ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד ושר האוצר אביגדור ליברמן. נעדר ממנה שר המשפטים גדעון סער, הצלע הרביעית שבלעדיה לא הייתה מתאפשרת הקואליציה שחיברה את הקצוות האידיאולוגיים של הפוליטיקה הישראלית. למעשה, הוא האיש שהודיע שלא ייכנס בשום תנאי לממשלה בראשות בנימין נתניהו, ואילץ – או איפשר לבנט להצטרף אליה.

יש כמובן הסבר פורמלי להיעדרותו של סער ממסיבת העיתונאים, מאחר שהנושא היה התקציב, אבל, גם באופן לא רשמי נדחק יו"ר תקווה חדשה מן התודעה הציבורית בתקופה האחרונה (חרף קידום חוקי נתניהו) והידרדר בסקרים אל מתחת לאחוז החסימה. מסתמן והולך שבנקודת הזמן הזו הוא המפסיד הפוליטי מהקמת הממשלה החדשה והאפשרויות שלו להיחלץ ממצב הביש הזה לא מזהירות.

מדוע זה קורה לאחד המוכשרים בפוליטיקה בישראל? הבעיה הראשונה שלו, היא הנראות הציבורית שלו. סער סובל ממחסור באבק הקסמים הפוליטי, וזה יכול להסביר מדוע הוא מתקשה להמריא, אבל לא את הדעיכה המתמדת שלו. צריך לזכור שכאשר הכריז שיתמודד ברשימה משלו בבחירות מרץ 2021, הסקרים ניבאו לו יותר מ-20 מנדטים, ומשם הוא צנח עד שישה מנדטים ביום הקלפיות.

הקמת הממשלה ומינויו לתפקיד שר המשפטים היו אמורים לגרום לכך שבמקרה הטוב הוא יראה עלייה בסקרים, ובמקרה הרע ידרוך במקום. אבל לפי הסקר האחרון הוא איבד כמחצית מכוחו בדעת הקהל: בבחירות הוא קיבל 4.74% מן הקולות, ואילו בסקר 2.6% בלבד.

המעבר ממיצוב של פוליטיקאי ימני לכזה שרוצה לגייס קולות מן המרכז הפוליטי צריך להיות מותנה בשינוי עמדות אידיאולוגיות.

סער, יצא למסע אל המרכז בלי לשנות פסיק אחד במשנת הימין הנוקשה שלו. ההנחה האסטרטגית הייתה שיביא קולות מן הליכוד בזכות עמדותיו המדיניות וקולות מן המרכז בעקבות הבטחתו שלא לשבת עם נתניהו. הליכוד אכן קיבל 30 מנדטים בבחירות 2021 לעומת 36 בבחירות 2020, אבל לאן נדדו ששת המנדטים האלה? ההנחה היא ששניים מהם קיבלה הציונות הדתית, בעידוד נתניהו, וארבעה ניתנו לתקווה חדשה. את יתר הקולות השיג סער ממחנה המרכז-שמאל שאיבד שני מנדטים (לכחול לבן + העבודה-מרצ היוו 40 מנדטים בבחירות 2020, לעומת 38 מנדטים ליש עתיד + כחול לבן + העבודה + מרצ ב-2021).

מה הסיכויים של סער לבלום את היעלמות תנועתו בבחירות הבאות? בימין הוא איבד את האטרקטיביות שלו לא רק בשל נטישתו אלא גם משום שהוכיח שאינו מושך קולות. מועמדים כמו יוסי כהן וניר ברקת נראים עדיפים על פניו בקטגוריה הזו. גם בעיני מחנה המרכז הוא יאבד את קסמו, משום שלאחר עידן נתניהו (וגם אם זה ימשיך) עדיף יהיה להם להשקיע את הקולות ביאיר לפיד שצפוי לכהן כראש ממשלה.

אפשרות נוספת שמעלים פרשנים במסגרת המשחקים התיאורטיים היא שלקראת הבחירות הבאות תוקם מפלגה משותפת של בני גנץ, בנט וסער. שאלה טובה היא מדוע יסכים גנץ להתחבר עם מפלגות ימין, בשעה שהוא מציג את עצמו כמי שרוצה לקדם תהליך מדיני. גם אם יתממש איחוד כזה, הרי סער יוצב במקום השלישי בשל מעמדו בסקרים, שמשמעותו תפקיד לא בהכרח בכיר בממשלה אפשרית שתוקם.

פוליטיקה היא אמנות האפשרי, ויכולים להתחולל אירועים בלתי צפויים שאולי ישנו את תמונת הסקרים. בעידן הטלוויזיה, נהוג לומר, ההופעה היא המסר. לסער אין הופעה ואין מסר שיכולים לבצע את השינוי הזה.

 

תגיות