אוג 05, 2022 08:49 UTC
  • חזון התעתועים של שקד והנדל

לפני עשור הפך בנימין נתניהו את יועז הנדל ליקיר מחנה המרכז. בינואר 2012 טענה עובדת בלשכת ראש הממשלה שהוטרדה מינית על ידי מנהל הלשכה דאז נתן אשל, ושיתפה במידע את הנדל (שהיה ראש מטה ההסברה "הלאומי"), את מזכיר הממשלה צבי האוזר ואת המזכיר הצבאי יוחנן לוקר. השלושה פנו ליועמ"ש שהורה לחקור את הפרשה. הנדל התפטר מתפקידו לאחר שנתניהו נזף בו ובהאוזר, מאחר שלא דיווחו לו על הפרשה (זה לא הפריע לו להשאיר את אשל קרוב קרוב אליו).

שמו של הנדל הונח מאז על המדף הפוליטי, כאדם שלא חשש להתעמת עם נתניהו, וכן, גם בזכות כישוריו התקשורתיים ומראהו. משה יעלון, עוד אחד מנפגעי נתניהו, צירף את הנדל והאוזר (שהוא דמות משנית מבחינת הפרופיל הציבורי שלו) למפלגת תל"ם שהקים לקראת בחירות אפריל 2019.

הנדל הוא איש ימין בעמדותיו המדיניות. בראיונות שקיים תמך בסיפוח חד-צדדי של גושי ההתיישבות הגדולים בגדה המערבית ושל בקעת הירדן. שאר השטח, כ-30% אחוזים ממנו, הוא מוכן להותיר למו"מ על הסדר הקבע. מכיוון שאין אף פלסטיני שיהיה מוכן להסכם מדיני על בסיס ההצעה הזו, הרי הוא שומט בכך כל סיכוי להסדר בעתיד. מצד שני מגדיר הנדל את עצמו כליברל שתומך בפונדקאות להומוסקסואלים ובעד ברית זוגיות, מה שהפך את דימויו בציבוריות הישראלית ל"ימני מחמד".

הנדל הסביר את האפשרות שאנשי ימין ושמאל ידורו יחד במפלגה אחת באמצעות משפט חלקלק: "הקמנו את כחול לבן מתפיסה שאם בצבא נמצאים שמאלנים וימניים מתחת לאלונקה, הם יכולים לעשות זאת גם בפוליטיקה". מה עניין שירות צבאי שהוא חובה על פי החוק, לבין החיים הפוליטיים שאליהם נכנסים מבחירה חופשית וכל מהותם היא חידוד מחלוקות? עד כה טרם התקבלה תשובה.

לאחר בחירות מרץ 2020 הועלתה אפשרות של הקמת ממשלת מיעוט בראשות בני גנץ בתמיכה חיצונית - ללא השתתפות בקואליציה - של הרשימה הערבית המשותפת. יעלון הסכים לכך בתנאי שהתמיכה הזו תהיה ללא בל"ד. הנדל והאוזר, שהשתייכו למפלגתו, התנגדו בתוקף ומנעו את מינויו של גנץ לתפקיד. אם להשתמש בלשון צבאית, הם הפילו את יו"ר כחול לבן מן האלונקה. אלא שקצת יותר משנה חלפה, והם הצטרפו לממשלת בנט-לפיד-רע"מ.

כעת הצטרף הנדל לאיילת שקד ב"רוח הציונית", שם גנרי שמאחוריו יכולות להתחבא מרבית המפלגות בישראל. כלומר, מפלגה שנאבקת גם היא על קולות המרכז הפוליטי כאשר עמדתה המדינית נישאת ברוח. שקד, שהיא ימין מובהק על פי כל הגדרה, זכתה בסקרים קודמים ל-2% בלבד מן הקולות, והנה בעקבות האיחוד הם חוצים יחד את אחוז החסימה.

יש להניח שחלק גדול מן הקולות ש"התווספו" בימים האחרונים לרוח הציונית הם מי שמכונים מרכז פוליטי, שכולל שמאל מתון וימין רך. לפי ניתוח הסקרים האחרון הקולות האלה לקוחים מ"כחול לבן-תקווה חדשה", שיורדת בשני מנדטים לעומת סקרי העבר.

המוטו שעליו חוזרים שקד והנדל, שלפיו לא יתמכו בממשלה צרה של נתניהו בתמיכת איתמר בן-גביר, וגם לא בממשלת שמאל בתמיכת הרשימה המשותפת, אלא רק ב"ממשלת אחדות לאומית", הוא בעצם מלכודת דבש למחנה המרכז. אין בפועל אפשרות להקמת ממשלת אחדות רחבה משום שברור שיאיר לפיד לא ייכנס לממשלה עם נתניהו, וגם האפשרות שגנץ יעשה זאת תיתקל בקשיים בשל ההתנגדות של גדעון סער.

מצד שני, ממשלה רחבה בראשות לפיד היא פאטה מורגנה בשל התנגדות החרדים לשבת עמו. האפשרות הסבירה היחידה שתישאר תהיה להקים ממשלת ימין צרה או בחירות נוספות. אם הקולות של מפלגת הרוח הציונית יכריעו בידי מי יטיל נשיא ישראל להרכיב את הממשלה, זה לא יהיה ניחוש פרוע ששקד והנדל ימליצו על נתניהו. בראיונות האחרונות אמנם המשיכו השניים להציג את עצמם כמתווכים מהאו"ם שהגיעו להציל את המשילות בישראל. בפועל, ההסתברות לכך אפסית.

 

תגיות