אוג 11, 2022 09:38 UTC
  • תוך הריקוד של רגב, גפני ממשיל להרעיד את נתניהו

מחויך כולו, מתרווח על הכורסה קיבל לפני כשבוע בנימין נתניהו בלשכתו את שני הקודקודים של יהדות התורה: הוותיק משה גפני, ועוד לפניו החדש יצחק גולדקנופף.

מחויך כולו, מתרווח על הכורסה קיבל לפני כשבוע בנימין נתניהו בלשכתו את שני הקודקודים של יהדות התורה: הוותיק משה גפני, ועוד לפניו החדש יצחק גולדקנופף. בהנחה שיו"ר ש"ס אריה דרעי לא ממש זקוק לפגישה מחויכת עם נתניהו - הברית ביניהם חזקה לא כי דרעי מת עליו, אלא רק כי מצביעיו לא יסלחו לו אם לא יחבק את נתניהו לאורך כל הדרך, גם עד לתהום - וגם הפלג החסידי שאותו מייצג גולדקנופף נמצא בכיסו של יו"ר הליכוד, בעיקר בגלל המצביעים שנוטים ימינה. לכן, אפשר לשער שמטרת ההתכנסות נועדה בעיקר לכיבושו של גפני.

במשך חודשים מצליח גפני להרעיד את נתניהו, שגם ככה ידוע כמי שנוטה לתבהלה. זה לא שגפני הכריז שיילך עם גוש המרכז-שמאל, אבל הוא שיגר רמיזות שמהן ניתן היה להבין שהוא כבר ממש לא בכיס, ואם נתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה - אז יש, עוד רעיונות ואופציות. הכל נאמר במעורפל, צעד קדימה שניים אחורה, אבל מי שהיה צריך להבין את הרמזים, הבין. בתחילה כעס, בהמשך מירי רגב השתלחה בגפני, ובסוף, כנהוג בערבי בחירות, העדיף נתניהו להצטלם איתו ולחייך. פוליטיקה, נו מה.

אבל נניח רגע לפחדים, וננסה לנתח: יש בכלל אופציה שגפני חובר לגוש המרכז-שמאל וגורר אתו את המפלגות החרדיות? כדי שהדבר יקרה, צריכה גם ש"ס להצטרף. זה לא הגיוני - דרעי עמל שנים כדי לנקות את עצמו מאשמת תמיכתו בהסכם אוסלו. גם הפלג החסידי, הימני ברובו, יצטרך להצטרף במקרה כזה, וכך גם סיעה ערבית - מה שפחות יפריע לחרדים, לכאורה. אבל, זה יוביל גם לחבירה לאביגדור ליברמן, שנוא נפשם של החרדים כיום. המשמעות היא שהאקדח של גפני מלא כדורים. אז מדוע, בכל זאת, נתניהו נלחץ מכל אמירה שלו, ומכל ריקוד של מרב מיכאלי בעזרת הנשים בחתונה המשפחתית? ובכן, נתניהו נלחץ כי הוא נלחץ. נקודה.

נכון, מבחינת השקפה מדינית, מפלגת "דגל התורה" של גפני קרובה יותר למפלגות המרכז מאשר לבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר. יש שיאמרו שהליכוד היום כבר לא מה שהיה, שנתניהו עצמו לא ממש מסורתי, שגנץ הרבה יותר קרוב ממנו לערכי הדת. ועדיין, יהיה קשה מאוד לגפני לשנות את המורשת שלפיה תומכים בימין המסורתי, והוא ייאלץ כנראה להמשיך ולהבליט עצמו.

אין זה מפתיע שנתניהו נבהל, אך העובדה שהוא מוכן להשקיע ביחסי רעות עם פרטנרים, להקדיש להם מזמנו לפגישה ידידותית, כמו סבא חביב שיש לו את כל הזמן שבעולם - זה כבר חידוש. אולי אם היה מקיים פגישות כורסה כאלו בשנים האחרונות ומשקיע יותר בחיוכים ובחנופה לאנשים הוא לא היה מבריח את נפתלי בנט, איילת שקד, אביגדור ליברמן, זאב אלקין ובמיוחד גדעון סער. כך, הוא היה יכול למנוע כמה סיבובי בחירות.

 

תגיות