ינוא 19, 2021 11:34 UTC
  • צריך לגבש אלטרנטיבה ל

עכשיו כשנשאר רק יומיים להתחלת ממשלו של ג'ו ביידן זה טבעי שכל הגורמים בעולם מנסים להעריך את מדיניות החוץ של ממשל ביידן כדי להתאים את ההתנהלות שלו עם זו. טבעי שגם איראן לא חורגת מהכלל. עיתון "קייהאן" פרסם מאמר, פרש את הראיה שלו על העתיד והציע מדיניות מתאימה לממשלה הבאה.

עכשיו כשנשאר רק יומיים להתחלת ממשלו של ג'ו ביידן זה טבעי שכל הגורמים בעולם מנסים להעריך את מדיניות החוץ של ממשל ביידן כדי להתאים את ההתנהלות שלו עם זו. טבעי שגם איראן לא חורגת מהכלל. עיתון "קייהאן" פרסם מאמר, פרש את הראיה שלו על העתיד והציע מדיניות מתאימה לממשלה הבאה.

המאמר מתייחס למינויים של ג'ו ביידן בממשלו כדי להעריך את המידיניות העתידית. ג'ו ביידן עשה שני מינויים השבוע שיש להם תפקיד מכריע במידינות החוץ של ממשלו. הוא מינה את ויליאם ברנס לראש ה- CIA ואת וונדי שרמן לממאלת מקום של שר החוץ.

ברנס הוא דיפלומט ותיק שעבד במשרד החוץ של ארה"ב בממשלות של נשיאי ארה"ב מרייגן עד אובמה עד שיצא לפנסיה ופינה את מקומו לאנטוני בלינקן. שר החוץ של ברק אובמה ג'ון קרי העלה על נס את השירותים של ברנס במשרד החוץ וקרא לאחד הבניינים של משרד החוץ על שמו ביומו האחרון. אך וונדי שרמן נודעה יותר בקשר למו"מ הגרעיני עם איראן והסכם הגרעין. היא היתה סגנית שר החוץ האמריקאי לעניינים מדיניים לא כמו בנרס דיפלומטית ותיקה.

בנוסף לויליאם ברנס וונדי שרמן, ביידן מינה לשר החוץ את אנתוני בלינקן, מי שהיה ממלא מקום שר החוץ בממשלו השני של אובמה. ביידן מינה גם ג'ייק סאליבן ליועץ לביטחון לאומי (היה ראש מטה תיכנון פוליטי של הילרי קלינטון במשרד החוץ). גם את ג'ון קרי מינה ביידן לנציגו המיוחד בענייני אקלים (אחד האתגרים הגדולים של ארה"ב). לפי העיתון "קייהאן", על בסיס המינויים אפשר להעריך כי מבחינת הנשיא הנבחר של ארה"ב מידינות החוץ של אובמה היתה מוצלחת ולכן הפקיד את ענייני התחום לגורמים שעבדו בו בממשלו של אובמה. אך מה היתה האסטרטגיה של אובמה במדיניות חוץ שעכשיו ביידן רוצה להמשיך? 

 

כשמדברים על "שקיעת כוח מנהיגותה של ארה"ב" כבר זה לא פנטזיה ולא רק נחלתם של שמאלנים או זרמים אנטי אמריקאיים בעולם. בימים אלה רבים מהוגה דעות של המערב כולל פדריקו מוגריני וג'וזפ בורל (גורמים חשובים במדיניות החוץ של אירופה) ניקולה סרקוזי (הנשיא לשעבר של צרפת), יושקה פישר והייקו מאס (שרי החוץ לשעבר והנוכחי של גרמניה) ופרשנים אמריקנים כמו פריד זכרייה וברברה סלבין, כולם מדברים וחוזרים על המשפט בניתוחים והצהרות שלהם.

לא רק זה, אלא גם גורמי מפתח בממשלו של אובמה כמו "ויליאם ברנס" האמינו לטענה הזו. אך היה הבדל קטן. גורמים בממשל אובמה האמינו שלמרות התחלת שקיעת כוחה של ארה"ב, היא יכולה להחזיק מעמד לפחות לכמה עשורים. הערכה שבאור ההתפתחויות של ימים אלה נראית אופטימית ביותר, אך היוותה את האסטרטגיה של אובמה במדיניות החוץ. אסטרטגיה שתוארה "המשחק הארוך" ותוכננה להשיג את המטרות בכמה צעדים. לפי ההערכה, על ארה"ב לנצל את השנות הסופיות שלה ככוח עליון בעולם כדי לבסס סדר חדש בעולם בצורה שתשמור על הערכים והאינטרסים של ארה"ב בעולם תחרותי בצורה הטובה ביותר. 

הצעד הראשון של המשחק הארוך היה להתקרב לסין, הודו ורוסיה במזרח כדי לשמור על מעמדה של ארה"ב בהתפתחויות העולם. הצעד השני היה ריסון איראן. צעד שלא נשא בשום אופן אופי צבאי אלא אמצעים דיפלומטיים, להגביל את צעדי איראן במערב אסיה. לפי האסטרטגיה אין ברירה אלא לפחית את הנוכחות של ארה"ב באיזור ולשמור בו בזמן על התמיכה בבנות הברית שלה וצריך לשנות את התפקיד המסורתי שלה. 

לפי המאמר של "קייהאן" הצוות שעקב אחר האסטרטגיה בזמן אובמה, קיבל את המשרות גם הפעם בימי ביידן. המאמר מציע לממשל האיראני לעדכן את מדיניות החוץ שלו ומציע הרחבת הקשרים עם סין, הודו ורוסיה לצד חיזוק והרחבת שיחת המהפכה האסלאמית כ"כוח רך" של איראן כדי להציג אלטרנטיה מתאימה ל"משחק הארוך" של ארה"ב.

 

 

תגיות