טענותיו של בנימין נתניהו על מצב הנשים בעת הנוכחית בראי ההיסטוריה והסתייגותו המלודרמטית מן האלימות נגד נשים שאליה התוודע, לדבריו, בזכות רעייתו, כאילו אין הוא נדרש — מתוקף מעמדו — לדעת עליה, וכאילו אין לו הגישה, המשאבים, האמצעים, ויותר מכל הכוח והחובה למגר אותה, ולא רק להתפייט על אודותיה, מאירים אותו באור מגוחך. וזה מבלי להידרש לגמגום הפְּסֵאוּדוֹ סוציו־ביולוגי שלו על נשים כבעלי חיים עם זכויות.
