דצמ 15, 2020 07:12 UTC
  • האבסורד בהתגלמותו

טענותיו של בנימין נתניהו על מצב הנשים בעת הנוכחית בראי ההיסטוריה והסתייגותו המלודרמטית מן האלימות נגד נשים שאליה התוודע, לדבריו, בזכות רעייתו, כאילו אין הוא נדרש — מתוקף מעמדו — לדעת עליה, וכאילו אין לו הגישה, המשאבים, האמצעים, ויותר מכל הכוח והחובה למגר אותה, ולא רק להתפייט על אודותיה, מאירים אותו באור מגוחך. וזה מבלי להידרש לגמגום הפְּסֵאוּדוֹ סוציו־ביולוגי שלו על נשים כבעלי חיים עם זכויות.

הנתונים על מצבן של נשים גלויים ונגישים לכל אזרח, לא כל שכן לראש הרשות המבצעת זה למעלה מ–11 שנה ברציפות. בישראל נרצחות כ–20 נשים בממוצע בשנה. לא צריך להיות נשוי לפסיכולוגית שגוררת אותו — כדרכן של נשים — לתיאטרון, לטיפול זוגי או למקלטים לנשים מוכות, כדי לדעת על חייהן הקשים של הקורבנות. אלא שנתניהו מעדיף לשתף בהתרגשות שלו מכאבן מאשר לעשות את הנדרש כדי להפסיק אותו. ממש צער בעלי חיים.

ביום שבו נערך הכנס לציון היום הבינלאומי למיגור האלימות נגד נשים, שבו נאם נתניהו, התפרסמו נתוני משרד הרווחה. מהנתונים עולה, כי מאז תחילת השנה נפתחו 2,885 תיקים על אלימות במשפחה במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. מספר התלונות על אלימות במשפחה שהגיעו למשרד הרווחה גדל פי שלושה מאז פרוץ מגפת הקורונה.

דו"ח נוסף שהתפרסם באותו יום הוא של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. ממנו עולה שבשנה שעברה 92% מתיקי האונס נסגרו ללא כתב אישום. מאז הקורונה חלה עלייה של 24% במספר הפניות למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אבל אל לבלבל את הבעל של שרה עם עובדות.

במקום להתמוגג מגדלות הנפש שלו על יכולתו להכיר בזכויות נשים, ילדים, בעלי חיים ובעלי מוגבלויות, היה על נתניהו לשחרר תקציבים, לקדם חקיקה שתחייב שיקום וטיפול בגברים אלימים ולקיים הבטחות לתקצוב מלא של התוכניות למניעת אלימות במשפחה.

במקום לחלק מחמאות לנשים, ולהחניף להן על כך שתרומתן לא תסולא בפז, שימנה נשים לתפקידים בכירים באופן שוויוני. בפעם האחרונה שנשאל מדוע אין נשים בקבינט הקורונה המצומצם, הגיב בזלזול כאילו נשאל מדוע יש לעצור ברמזור אדום באמצע הלילה. עם עולם דימויים שכזה, שנע בין רמזור אדום לבעלי חיים, מוטב לנתניהו לסכור את פיו.