ינוא 14, 2021 08:39 UTC
  • הזנחה פושעת

הכנסת התפזרה, בלי שקודמה התוכנית הממשלתית למאבק באלימות בחברה הערבית. הסחבת באישור התוכנית ניצחה, והאזרחים הערבים שוב הפסידו. כל זאת למרות העובדה, ש–2020 מסתמנת כשנה הקטלנית ביותר ב–20 השנים האחרונות, לפחות: 95 נרצחים בציבור הערבי. נראה, שמבחינת הממשלה והכנסת, על הציבור הערבי להסתפק בהבטחות ריקות.

בנימין נתניהו, השתתף לפני חודש וחצי — בעת חיזוריו אחרי פרטנר פוליטי שיאפשר את המשך שלטונו — בישיבה של הוועדה הפרלמנטרית למאבק באלימות בחברה הערבית, בראשות חבר הכנסת מנסור עבאס (רע"ם). נתניהו אמר, שיביא לאישור הממשלה תוכנית בנושא. אלא שמאז שום דבר לא זז. נטען שהתוכנית בעבודת מטה והיו עוד תירוצים, אך בהעדר תקציב, ממילא לא היה אופק ליישומה. בשעה שהכל המתינו בסבלנות, הכנסת התפזרה.

משנדחקו הערבים שוב לסוף התור בסדר העדיפויות הממשלתי, מחאתם על האלימות במגזר חזרה לרחובות; שיירת מחאה יצאה מכפר קרע לעיר הקודש. אלא שבמצב הנוכחי, עם הקורונה, התחלואה, הבעיות הכלכליות והסגרים, לא ברור אם המחאה תתרומם ותשפיע.

הציבור, יהודים וערבים, מוכרח להתעורר ולהבין, שמדובר בדרישה אזרחית ואנושית אלמנטרית: על ישראל לערוב לביטחון האישי של כל האזרחים. לשם כך יש לאסוף את הנשק הלא חוקי, ללכוד את הפושעים, לכלוא אותם ולפרק את ארגוני הפשיעה במגזר, כפי שישראל פועלת ביחס ליהודים.

מצב האלימות ביישובים הערביים מחייב טיפול דחוף. אין זו בעיה פנים ערבית, אם כי היחס של השלטונות מלמד כי כך היא נתפשת: הפער בין מספר פענוחי הרצח בציבור הערבי למספר פענוחי הרצח בציבור היהודי עצום. בציבור היהודי פוענחו מתחילת השנה 53% מאירועי האלימות שהסתיימו בהרוגים, בציבור הערבי שיעור התיקים המפוענחים הוא 21% בלבד. נתונים אלה מצביעים על הזנחה פושעת: הביטחון האישי של הערבים אינו מעניין את חברי ממשלת ישראל. כל עוד היו הקורבנות ערבים, לא היו התוקפים יעד חשוב של המשטרה, והציבור הכללי נשאר באדישותו.

יש לשנות מיד את היחס לערבים. שינוי שיתבטא בין היתר בהקצאה הוגנת של משאבים ותקציבים. ישראל מחויבת לאשר בהקדם את התוכנית למאבק באלימות בחברה הערבית ולהקצות משאבים ליישומה. המתנה נוספת תעלה בקורבנות נוספים.