אפר 10, 2021 09:59 UTC
  • ההזנחה הממוקדת

רצח הנער מוחמד עדס בן ה–15 בג'לג'וליה ופציעת הנער מוסטפא חאמד בן ה–12 מירי חי לעברם — במרחק של כמה עשרות מטרים מנקודת המשטרה ביישוב — מבטאים בצורה מצמררת את מצב הביטחון האישי בחברה הערבית. איש איננו חסין, גם לא נערים בפתח ביתם, ויש אפס הרתעה כלפי החמושים גם בנוכחות המשטרה.

שלושה חודשים בלבד מתחילת השנה, ועדס הוא הנרצח ה–23 במספר— מקורבנות הפשיעה ביישובים הערביים. על פי הנתונים, הקורבנות נרצחו בתחומי הקו הירוק או במרחב עיר הקודש. ב–19 מקרים בוצע הרצח באמצעות כלי ירייה.

הנתונים המזעזעים האלה והאווירה הציבורית הנפיצה בחברה הערבית מבהירים בלא ספק, כי מדובר בכשל מערכתי וחברתי עמוק וממושך. אין כמעט יישוב ערבי שלא חווה אלימות, בין בעקבות פשיעה מאורגנת ובין בשל סכסוכים פנימיים, לרבות סכסוכים חמולתיים.

באוקטובר 2019 החלה התעוררות בחברה הערבית. רבבות יצאו אז לרחובות בקריאה לביטחון אישי. ההתעוררות נמשכת גם כיום. בחודשים האחרונים התחדשה המחאה בכמה יישובים, בעיקר מצד תנועות של צעירים שאינם מזוהים מפלגתית, שהצליחו להכתיב סדר יום חדש. בשבועות האחרונים בולטת המחאה באום אל־פחם. המחאה קיבלה תנופה באחרונה כשאלפים הגיעו לעיר כדי להפגין תחת הסיסמאות "הדם הערבי לא פחות אדום" ו"הדם הערבי אינו הפקר".

מקרי הרצח והאלימות ממשיכים להתרחש בשעה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, המשיך לפני הבחירות לאמץ את הכינוי "אבו יאיר", מפריח סיסמאות ו"חורש" את החברה הערבית, מתוך ציפייה לתמיכה רחבה בו בבחירות.

נתניהו מדגיש שוב ושוב את החלטת הממשלה למאבק באלימות, אלא שהדעות חלוקות ביחס אליה. רבים בחברה הערבית אומרים, שזאת בסך הכל תוכנית לשיפור נראות המשטרה בשטח, ולא החלטה שתיתן מענה ממשי למאבק בפשיעה. גם המצדדים בתוכנית מבינים, שספק אם היא תוכל להחזיר את הביטחון האישי באופן מלא.

נתניהו, ממשלתו ומשטרת ישראל צריכים להפנים את העובדה, כי הזכות לביטחון אישי היא זכות יסוד בכל חברה. זכות, שזכאים לה כלל האזרחים, בלא קשר לדפוסי ההצבעה שלהם. "אבו יאיר" צריך להיות ערב לביטחון כל האזרחים, בין שקוראים להם בשם יאיר ובין ששמם מוחמד.