אוק 09, 2021 07:02 UTC
  • תיפלות למען התפרעויות

בשקט בשקט, מתחת לרדאר, ישראל מפירה את הסטטוס קוו במתחם אל אקצא. בשנתיים האחרונות, בחסות המשטרה, קבוצות יהודים שמגיעים אל המתחם מתפללים מדי יום תפילת שחרית ומנחה, יחד במניין. הדבר נוגד את הסיכום הקיים בין ממשלת ישראל לבין הגורמים המוסלמים השותפים — הווקף, הרשות הפלסטינית וירדן — לפיו ניתנת ליהודים גישה אל המתחם אך תפילה יהודית מתקיימת רק בכותל המערבי.

שינוי הנוהג התקבל בהסכמה שקטה בתקופה שגלעד ארדן היה השר ל"ביטחון הפנים". יורשיו בתפקיד לא החזירו את המצב לקדמותו והם משחקים באש. עד כה הפרת הסטטוס קוו עברה בשקט, אבל אין להניח שהשקט יישמר. במיוחד לנוכח הגידול במספר המבקרים במתחם בחודשים האחרונים, החיכוך במקום הרגיש והנפיץ ביותר במזרח התיכון הוא בלתי נמנע.

ליהודים המבקשים להתפלל במתחם יש טיעון אחד מרכזי, שגם חילונים ליברלים נאלצים לתמוך בו: חופש הפולחן הוא עיקרון דמוקרטי בסיסי. לכאורה, הצד שיש לבוא אליו בטענות הוא הצד שמנסה למנוע תפילה חופשית במקום המקודש ביותר ליהדות האורתודוקסית. אלא שבהקשר הרחב יותר של עיר הקודש — עיר ששליש מאוכלוסייתה אינו נהנה מזכויות שוות — הניסיון להשליט שוויון דווקא במקום היחיד שבו יש למוסלמים מעט אוטונומיה, מקום שהוא גם סמל דתי וגם סמל לאומי פלסטיני, הוא בבחינת התגרות מיותרת. בעיר שבה, למשל, תושבים פלסטינים מפונים מביתם בשל אי־שוויון מובנה בחוקים — המאפשרים רק ליהודים לדרוש לשוב לנכסים שפונו במקביל להקמת ישראל וחלוקת העיר — הדרישה לתקן קודם כל את נושא חופש הפולחן של היהודים על המתחם היא צבועה. מדובר בשימוש ציני ומניפולטיבי בערכים שמי שדורש אותם אינו מקיים אותם.

הצביעות זועקת לשמים גם לאור העובדה שבצמוד למתחם אל אקצא, ברחבת הכותל המערבי, שולטים גורמים יהודים אורתודוקסים קיצונים, ואין חופש פולחן ליהודים רפורמים וקונסרבטיבים ולקבוצות נשים יהודיות שמבקשות לקיים תפילות עצמאיות משלהן.

הזכות של יהודים להתפלל גם במתחם אל אקצא חייבת לבוא כחלק מהסדר כולל בין ישראל לפלסטינים. תפילות שנערכות במחטף ובחשאי, בשיטת הסיפוח הזוחל, מסכנות את השקט השברירי, לא רק בעיר הקודש אלא באזור כולו. ממשלה ישראלית אחראית עליה להשיב את הסטטוס קוו אל כנו במהירות.