אוק 11, 2021 10:40 UTC
  • הלאומיות הפלסטינית לא תיעדר

תחושת הייאוש בנאום שנשא הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, בעצרת האו"ם צריכה להטריד את ישראל כמו האולטימטום שהציב בפניה. "יש לישראל שנה אחת לסגת לגבולות 1967, כולל מזרח עיר הקודש", הכריז עבאס והוסיף שאם ישראל לא תעמוד באולטימטום, "נלך לבית הדין בהאג כדי שיקבל החלטה לגבי החוקיות של הכיבוש".

גם אם ישראל לא מתחילה את הספירה לאחור עד למועד פקיעת האולטימטום, אסור להתעלם מהכאב של הפלסטינים: "אנחנו בפרשת דרכים. סבלנו מספיק. המצב הזה לא יכול להימשך והעם שלנו לא יכול לסבול זאת יותר". הייאוש הוא כר פורה לליבוי שנאה, התגברות האלימות ושריפת גשרים דיפלומטיים.

עבאס האשים את ישראל בסרבנות מדינית ודחה מכל וכל את הקביעה שאין פרטנר בצד הפלסטיני. "הקדשתי את חיי להשיג שלום ובחרתי בדרך של עבודה עם הקהילה הבינלאומית בדרכי שלום ובדיפלומטיה", אמר והוסיף: "אנו מושיטים את ידנו לשלום פעם אחר פעם — ועדיין אנחנו לא מוצאים בישראל פרטנר".

עבאס צודק בכך שישראל נתנה לידו הדיפלומטית להישאר תלויה באוויר, החלישה אותו ופעלה בכוונת מכוון כדי לחבל בפתרון שתי המדינות באמצעות בנייה פרועה בהתנחלויות.

בנאומו שזר עבאס איום נוסף: "הרס פתרון שתי המדינות יאפשר לנו לדרוש חזרה לתוכנית החלוקה של 1947". כצפוי, שגריר ישראל בארה"ב ובאו"ם, גלעד ארדן, קפץ על ההזדמנות ללעוג לעבאס על האולטימטומים שלו. ארדן הגיב: "פעם הוא הציע לתבוע את בריטניה בגלל הצהרת בלפור, היום הוא רוצה לחזור לתוכנית החלוקה של האו"ם, אבו מאזן הוכיח שוב שעבר זמנו", ציין בחוסר מודעות מי שהממשלה ששלחה אותו לאו"ם, והתרבות הדיפלומטית החולה שלה, הן בעצמן אלה שעבר זמנן.

לא משנה כמה ניסה הימין בראשות בנימין נתניהו להרעיב למוות את הלאומיות הפלסטינית, אך היא לא גוועה. ולא משנה כמה ינסו נפתלי בנט ויאיר לפיד להתעלם ממנה, במאמץ לשמור על יציבות ממשלתם, היא לא תיעלם. הבעיה הפלסטינית היתה ונותרה הבעיה הישראלית בה"א. יש להתייחס ברצינות לאזהרתו של עבאס ולפתוח דף חדש ביחסים עם הפלסטינים. צעד ראשון בכיוון הוא להחליף את ארדן.