אוק 17, 2021 05:46 UTC
  • עשבים

אין דבר מוכחש יותר בישראל מאשר פשיעה לאומנית של יהודים, קל וחומר טרור יהודי. בתודעה הישראלית המחבלים הם תמיד פלסטינים, הקיצוניות הדתית היא תמיד איסלאמית, והגזענים והאלימים הם תמיד האחרים. הישראלים והיהודים הם תמיד הקורבן — קורבנות טרור, קורבנות שנאה, קורבנות של אנטישמיות.

כאשר המציאות סותרת את הדעות הקדומות של הישראלים על עצמם, התגובה הציבורית זהה: מדובר ביוצא מן הכלל, שאינו מעיד על הכלל. כשיהודים תוקפים פלסטינים, רוצחים, שורפים, יורים, רודפים, בוזזים, משחיתים, גונבים, מתעללים, מיידים אבנים — זה תמיד אירוע יחידני, שאינו מצטבר לכדי סטטיסטיקה, או לתופעה. "עשבים שוטים".

גם בשעה שילד פלסטיני בן שלוש מאושפז בבית החולים "סורוקה", חבול בראשו, לאחר שעשרות מתנחלים רעולי פנים יידו אבנים לעברו ולעבר משפחתו ובני כפרו, בעודם הורסים ומשחיתים כל מה שנקרה בדרכם, באירוע שלא ניתן לתארו אלא כפוגרום; אפילו בשעה זו האלימות אינה נדבקת לדימוי של הישראלים בעיני עצמם. המקרה נורא, יסכימו כמעט כולם, אך אינו מייצג. הברבריות, הטרור, האלימות והלאומנות הרצחנית הם תמיד של הפלסטיני.

על רקע זה, הפרסום על מגמת העלייה בהיקף הפשיעה הלאומנית של יהודים נגד פלסטינים בשנתיים האחרונות בגדה המערבית מחייב בחינה מחודשת של הדימוי העצמי הישראלי. בדיון ביטחוני סגור התריעו באחרונה שירותי הביטחון בפני בכירי המערכת ונציגי הדרג המדיני על העלייה בפשיעה הלאומנית היהודית. 363 מעשי פשיעה כאלה תועדו בגדה ב–2019. בשנה שעברה עלה המספר ל–507. במחצית הראשונה של 2021 תועדו כבר 416 — יותר ממספר מעשי הפשיעה הלאומנית ב–2019 כולה.

העלייה באלימות מקורה בתחושה של פורעי חוק בגדה, ולפיה איש במערכת הפוליטית אינו רוצה להתעמת אתם כי זה עשוי לעלות במחיר פוליטי. אלא שישראל ככובשת מחויבת להגן על הפלסטינים מפני המתנחלים, ולא להגן על המתנחלים כשהם פוגעים בפלסטינים.

השלב הראשון בטיפול בפשיעה הלאומנית היהודית הוא להכיר בה. כפי שיש גנבים ורוצחים יהודים יש גם לאומנים יהודים, שטופי שנאה, הנכונים להתעלם מהחוק, יש קיצונים יהודים דתיים מסוכנים, פוגרומיסטים יהודים, וגם מחבלים יהודים.