נוב 20, 2021 07:32 UTC
  • מדיניות המעקפים המשטריים

אין דבר מובן מאליו יותר מאשר חוק, האוסר על נאשם בפלילים להרכיב ממשלה או לכהן בראשה. במציאות פולטית מתוקנת, קריאה בתזכיר החוק שפירסם שר המשפטים, גדעון סער, היתה אמורה להתקבל בהנהון־ראש רבתי. אבל בישראל, הנמצאת עדיין בשלבי התאוששות מטלטלת השנתיים האחרונות תחת כהונת הנאשם בפלילים בנימין נתניהו כראש הממשלה, המצב שונה.

אם יש משהו מטריד בחקיקה כזאת — הרי הוא התהייה על מה, או על מי, מגוננים מי שמתנגדים לה. הללו טוענים שמדובר בחוק רטרואקטיבי. כל זאת למרות העובדה, שאם החוק יאושר הוא ייכנס לתוקף רק בכנסת הבאה. כלומר, החוק איננו רטרואקטיבי.

בנוסף, תומכי נתניהו מתרעמים על החוק כי הוא לדידם "פרסונלי". ולראיה, העבירות שנתניהו נאשם בהן פוסלות אותו להרכיב ממשלה; כל זאת בנוסף לכך שהחוק מונע מנאשם בפלילים לעקוף את האיסור על ידי מעקף משטרי כמו ממשלה פריטטית. אלא שבעיית הפרסונליות היא תעודת עניות לנתניהו, המזוהה כנאשם בעבירות שיש עמן קלון וכמי ששינה את מבנה המשטר בישראל כדי להישאר בשלטון בעת המשפט. אוי לאדם, שחוק טריוויאלי כל כך רשום ציבורית על שמו.

לא לחינם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, תומך בהצעת החוק. מי כמוהו, שנפל קורבן להתנהגות של ראש ממשלה נאשם בפלילים והיה עד לסכנה שנבעה ממנו ליציבות המשטר, יודע עד כמה נחוץ החוק.

כל אזרח בישראל יודע בדיוק על מה מנדלבליט מדבר. די בתזכורת קלה: סירוב נתניהו לחתום על הצהרת ניגוד עניינים; מעורבותו, תחילה כנחקר ואז כנאשם, במינוי שרים הממונים על המשטרה ומערכת המשפט; המעמד הבזוי של שריו עומדים לצדו בבית המשפט ביום פתיחת משפטו בשעה שהוא משתלח במוסדות הממשלה, כפי שעשה במשך כל ההליך המשפטי נגדו; סירובו להעביר את התקציב כדי למנוע את חילופי השלטון, כך שיוכל להמשיך במאמציו לבטל את משפטו.

כצפוי, שרת הפנים, איילת שקד, מתנגדת לחוק במסגרת חייה הכפולים כחברת קואליציה וידידת אופוזיציה. אבל לא צריך את שקד כדי לעשות את הדבר המתבקש. יו"ר הרשימה המשותפת, איימן עודה, הבטיח את תמיכת סיעתו: "לשקד יש רק אצבע אחת, לנו יש שש. גדעון סער, אפשר להעביר את החוק כבר בשבוע הבא". על ראש הממשלה ושאר חברי הכנסת לזכור את השבריריות של הדמוקרטיה תחת נאשם בפלילים ולעשות את הדבר המינימלי הנדרש כדי למנוע נפילה לתהום: לתמוך בחוק.