דצמ 03, 2021 08:56 UTC
  • הטיפול הבזיוני בפשע כפר קאסם

לפני 65 שנה, ב–29 באוקטובר 1956, נרצחו 47 אזרחים פלסטינים בכפר קאסם. בין הקורבנות היו ילדים, נשים וזקנים.

כל חטאם היה ששהו מחוץ לבית בשעת העוצר, שעליו לא ידעו. מפקד גדוד מג"ב, שחייליו ביצעו את הטבח, העיד כי מפקד הגזרה מטעם הצבא אמר לו: "מוטב שיילכו כמה ככה, ואז הם יידעו ללמוד לפעמים הבאות". כששאל מה יעלה בגורלו של מי שיהיה בדרכו הביתה מבלי לדעת על העוצר, השיב לו המפקד, לדבריו: "אללה ירחמו".

באחרונה הודיע השר עיסוואי פריג' ממרצ, תושב הכפר, כי הוא מגבש הצעה להכרה של ישראל באחריות לטבח, להנצחת קורבנותיו, להתייחסות לכך במערכת החינוך ולחשיפת מסמכי ארכיון חסויים בפרשה. היוזמה הזו ראויה ומתבקשת, ויש לקוות שתזכה לתמיכה גורפת מצד מחוקקים.

בניגוד לכתמים מדממים אחרים בהיסטוריה הציונית, שמהווים עדיין כר פורה לוויכוחים אידיאולוגיים בין שמאל לימין, אין כל ויכוח על כך שבכפר קאסם בוצע פשע מביש, ושהטיפול של מערכת המשפט במבצעיו היה בזיוני. שמונה מבין החיילים שהשתתפו בו הורשעו ברצח ונשלחו למאסר, אך עונשם הומתק בהמשך, ובתוך כמה שנים כולם כבר היו חופשיים. חלקם אף זכו בג'ובים נחשקים בהמשך, בחסות שלטונות ישראל. מפקד הגזרה, ישכה שדמי, זוכה מאשמת רצח. בית המשפט הרשיע אותו בסעיף טכני של "חריגה מסמכות", ועונשו היה מגוחך: קנס של עשר פרוטות ונזיפה.

אחרי הטבח נערכה "סולחה" בכפר, וישראל העניקה פיצויים למשפחות הנרצחים בהתאם להמלצת ועדה שמינה ראש הממשלה דוד בן־גוריון. בכפר מתייחסים לכך היום כאל "סולחה כפויה", שנועדה לטאטא את הפרשה אל מתחת לשטיח. בשנים שחלפו מאז כמה נשיאים ושרים שביקרו בכפר השתמשו בביטויים כמו "סליחה", "מצטערים", "התנצלות" ואף "בושה" ביחס למה שאירע בו. ואולם הכנסת דחתה לאורך השנים הצעות חוק שביקשו למסד את ההכרה הישראלית באחריות לטבח.

בצבא כבר עושים זאת מזמן, לאחר שבמשפט של נאשמי הטבח טבע השופט בנימין הלוי את המונח "פקודה בלתי חוקית בעליל", וקיבע את מורשת כפר קאסם לדורות: ההנחיה המועברת לחיילים, בדבר החובה לסרב לפקודה ש"דגל שחור מתנוסס מעליה".

כעת, עם הקואליציה הנוכחית בכנסת, יש הזדמנות לתקן עוול היסטורי ולהכיר רשמית באחריות של ישראל לפשע הזה, להתנצל באופן מלא ומעומק הלב לפני משפחות הקורבנות, ולשלב את סיפור הטבח במערך הלימודים.