ינוא 22, 2022 06:23 UTC
  • סיפור הגבורה של אבו־הוואש

הישאם אבו הוואש, בן 40, שבת רעב חודשים ארווכים במחאה על מעצרו המינהלי מאז אוקטובר 2020. הוא נכלא יחיד בחדר נעול, במרפאת השב"ס. מלבד הירידה החדה במשקלו, הוא התקשה לדבר ולתקשר, התקשה בשתיית מים ועם כל תזוזה חש בפעימות לב מוגברות.

לפי המדריך של ההסתדרות הרפואית לישראל לרופא המטפל בעציר/אסיר שובת רעב, אחרי 55 יום שובת הרעב נמצא בסכנת מוות פתאומי. אבו־הוואש אינו רוצה למות. אבל הסירוב לאכול הוא האמצעי היחיד שיש לו כדי להתנגד למה שהוא רואה כשלילה שרירותית של חירותו.

השב"כ טוען שהוא פעיל ג'יהאד איסלאמי שמסכן את ביטחון האזור. השב"כ אינו מעגן את טענותיו בהאשמות ובראיות מפורטות וגלויות. מאבו־הוואש, שדחה בחקירה במשטרה את החשדות הכלליים נגדו, נשללת הזכות הבסיסית להגנה בבית משפט צבאי, שאמנם נוטה לצד התביעה הצבאית, אבל לפחות שופטיו גוזרים מאסר לתקופה מוגדרת. לעומת זאת, את צווי המעצר המינהלי, שעליהם חותם מפקד צבאי על סמך חומר חסוי של השב"כ, אפשר תיאורטית להאריך ולחדש עד אין סוף.

אבו־הוואש אכן נשפט בעבר לארבע וחצי שנות מאסר בגין פעילות בג'יהאד האיסלאמי בתקופת האינתיפאדה השנייה, ולפני שהיה אב לחמישה ילדים. הוא נעצר מינהלית גם ב-2008 וב–2012. משפחות העצירים המינהליים ומייצגיהם משוכנעים שמעצר מינהלי הוא סוג של השתקה פוליטית. שהוא מבוצע על סמך הפללות כוזבות, או כנקמה על מעשים שאדם הורשע בגינם בעבר.

 

המערכת הצבאית והמשפטית וגם השב"כ נתנו להבין שהם אינם מעוניינים שעציר שובת רעב ימות בכלא. ההשלכות הביטחוניות והאתיות ממוות כזה עלולות להיות מרחיקות לכת. לכן שובתי רעב אושפזו בבית חולים אזרחי גם כעבור כ–50 יום. בהמשך שופטי בית המשפט העליון הציעו פטנט בדמות הקפאה של צו המעצר המינהלי, כדי למנוע הידרדרות נוספת בבריאות העציר.

משום מה, לא הועבר אבו־הוואש לאשפוז בבית חולים אזרחי, והשב"כ, באמצעות הפרקליטות, הביע את התנגדותו להקפאת צו המעצר. תהיה הסיבה אשר תהיה, הכלל שאין להתיר את מותו של שובת רעב בכלא, תוך כיבוד זכותו לשבות, חייב להישמר גם לגבי אבו־הוואש.

במקביל, יש לחדש את הביקורת הציבורית נגד כליאתם דרך קבע של מאות פלסטינים ללא משפט וללא הגבלת זמן.