יונ 15, 2022 08:05 UTC
  • מצעד הפרובוקציה

ח"כ ג'ידא רינאוי־זועבי הודיעה שתחזור לתמוך בקואליציה. היא עשתה זאת לאחר פגישה עם שר החוץ של ישראל יאיר לפיד וראשי רשויות מקומיות. בכך הרחיקה, זמנית לפחות, את האפשרות של בחירות נוספות, שבסופן עלול לחזור לכס ראש הממשלה המסית הגדול, בנימין נתניהו.

אין להפחית מעוצמת האיום שטמונה בחזרת נתניהו, נאשם בפלילים שהסב נזק למרקם החיים הישראלי, פגע במוסדות הדמוקרטיה, שחק את ערכיה והוא נכון לשתף פעולה עם כהניסטים כדי לזכות חזרה בשלטון. אבל אסור שאיום זה יטשטש את תוכן טענותיה של רינאוי־זועבי, שראויות להתייחסות רצינית של הממשלה. לא כל שרץ ניתן להכשיר באמצעות השמות נתניהו, איתמר בן־גביר ובצלאל סמוטריץ'.

במכתב ששלחה לראשי הקואליציה הסבירה רינאוי־זועבי שאירועי החודש האחרון— ובהם העימותים ברחבת אל אקצא ובהלווייתה של העיתונאית הפלסטינית שירין אבו־עאקלה, "היו קשים מנשוא". היא הוסיפה, שאינה יכולה להמשיך לתמוך "בקואליציה שמתנכלת בצורה מחפירה לחברה שבאתי ממנה".

המראות מהלוויית אבו־עאקלה אכן היו קשים מנשוא, וחשפו את פניו המכוערות של הכיבוש. כל יהודי שהזדעזע מהתמונות יכול רק לדמיין מה מרגיש אזרח פלסטיני נוכח המציאות הקשה הנגלית בהן מחדש. אין זה מובן מאליו להסכים להיות שותף בממשלה שתחת הנהגתה מתרחש אירוע כזה.

גם מהבחינה האידיאולוגית, ממשלת השינוי היא ממשלת ימין לכל דבר. זו ממשלה שאישרה את חוק האזרחות; שתומכת במפעל ההתנחלות ומגבה את אלימות המתנחלים; ששבוע לאחר שהמשטרה מצאה לנכון להוריד את דגלי פלסטין, בחרה להגן, בהוראת השר ל"ביטחון פנים" עמר בר־לב, על זכותם של יהודים להתריס בפניהם של הפלסטינים בשער נאבלוס במצעד הדגלים המכוער שלהם.

ברור שממשלת השינוי היא ממשלה של פשרות, אבל זה מחייב ויתורים אידיאולוגיים של שני הצדדים הפוליטיים, ולא רק של צד שמאל. הרושם שמתקבל הוא שהאגף השמאלי ויתר מראש. רינאוי־זועבי הרגישה, בצדק, שהוויתורים הללו נעשים על גבם של הפלסטינים, ותוך התחשבות מופרזת באגף הימני של הממשלה שחבריו מאיימים בנטישה. אם נפתלי בנט רוצה לשמור על ממשלת השינוי, עליו להבין שהעובדה שראשי העבודה ומרצ לא פוצים פה לנוכח ימניותה של ממשלתו, לא מבטיחה שחברי מפלגותיהם לא ימאסו בחד־צדדיות ויפעלו בהמשך לפירוקה. פרשת רינאוי־זועבי היתה תמרור אזהרה.