יונ 18, 2022 04:12 UTC
  • לכל מפלצת האפרטהייד

כשמונה חודשים עברו מאז הכריזה ממשלת ישראל על שישה ארגוני חברה אזרחית בגדה המערבית כעל ארגוני טרור. פרק זמן, שישראל היתה יכולה להציג בו ראיות שיצדיקו את הפעולה הקיצונית שנקט שר צבא הכיבוש, בני גנץ. אלא שבפרק זמן זה לא הציגה ישראל למדינות באירופה, כך על פי דיפלומטים, ראיות מספקות כדי להוכיח שהארגונים אמנם שימשו כמקור למימון החזית העממית לשחרור פלסטין — האשמה, שהארגונים מכחישים.

"הועברו לנו ראיות ולא מצאנו אותן חזקות דיין", אמר אחד הדיפלומטים. אחר הוסיף, כי ברוב המדינות סבורים שהראיות שהוצגו "לא מגיעות לרף הנדרש של הוכחה על העברת כספים". השרה הבלגית לפיתוח שיתוף פעולה אמרה במאי, כי בבדיקה שערך הממשל לא נמצא "שום מידע המאשר את הנטען בהאשמות בנוגע לארגונים שבלגיה תומכת בהם". דנמרק הצהירה בדצמבר, כי טרם נמסרו לה ראיות התומכות בטענות של ישראל. בהעדר הוכחות מספקות קראו באפריל מומחים מטעם האו"ם לחדש את המימון לארגונים, שעוכב בשל הטענות של ישראל. כמו כן נראה, שהמשרד לחקירות הונאה של הנציבות האירופית (OLAF) צפוי, בתום בדיקה ראשונית שעשה, לא לפתוח בחקירה בעניין.

הארגונים שהוכרזו כארגוני טרור הם "אדמיר", המציע סיוע משפטי לאסירים, אוסף נתונים על מעצרים מינהליים ומתנגד לעינויים; "אל־חק", המתעד הפרת זכויות של פלסטינים בשטחים הכבושים; סניף פלסטין של "האגודה הבינלאומית לזכויות הילד", העוקב אחר הרג ילדים והמצב של ילדים עצורים; "איגוד ועדות החקלאים", המסייע לחקלאים פלסטינים; ארגון "ועדת הנשים" ומוסד המחקר "ביסאן". מדובר בארגוני זכויות אדם ותיקים, רציניים ומוכרים בעולם. הוצאתם אל מחוץ לחוק היא עליית מדרגה במאבק של ישראל במתנגדי הכיבוש, הכרוך בריסוק ההבחנה בין מאבק לגיטימי לבין מאבק אלים. למרבה הסלידה, חתומה על הצעד הזה ממשלת השינוי — לכאורה ממשלה שהכריזה על ניסיון לבלום את הפגיעה בדמוקרטיה.

המינימום שהיה אפשר לצפות שישראל תעשה בעקבות פעולה חריגה כל כך הוא לספק לארגונים את ליבת הראיות שבבסיס ההכרזות, מה שלא עשתה עד כה, בטענה שמדובר בחומר מודיעיני. העדר השקיפות אינו מותיר ברירה אלא להסיק, שיש בישראל רדיפה פוליטית וניסיונות השתקה של מתנגדי הכיבוש. במקום שישראל תתחפר בעמדתה ותגרום נזק נוסף, מוטב כי גנץ יסיר לאלתר ארגונים אלה מרשימת "ארגוני הטרור".