יונ 25, 2022 06:53 UTC
  • המנגנון להחליש את החלשים ולחזק את החזקים

ישראל, ותל אביב בראשה, מתעדפות את חֶברות ההייטק על פני גני ילדים ומרפאות, באמצעות הנחות ארנונה. זו המסקנה שניתן לגזור מבחינה של צו הארנונה המסחרית לשנת 2022. לעידוד ההייטק על פני עסקים אחרים יש היסטוריה ארוכה. בשנות ה–90, כאשר ההייטק היה בתיחלתו, נדרש עידוד אינטנסיבי של מה שנחשב באותה עת ל"תעשייה חדשה". במשרד הפנים החליטו לאפשר לכל רשות להעניק הנחה מיוחדת לעסקים שסווגו באותם ימים כ"בתי תוכנה".

כיוון שפקודת הארנונה לא השתנתה בשלושת העשורים האחרונים, נוצר מצב שבו השלטון המרכזי מאפשר לראשי רשויות להמשיך לתת הנחות מפליגות בארנונה לחברות הייטק שגדלו והשמינו, בעוד הציבור ממשיך לשלם יותר בעבור שירותים נדרשים, באופן ישיר מכיסו, או בעקיפין דרך תשלומי המסים.

מבדיקת צו הארנונה של העיר תל אביב לשנת 2022 למשל, עולה אבסורד שאין כדוגמתו: בעוד 621 "בתי תוכנה" משלמים רק 176 שקלים למ"ר בשנה, הרי שגני ילדים נדרשים לשלם 217 שקלים למ"ר בשנה, ועוד 30 שקלים לכל מ"ר בחצר המשחקים. גם מרפאות נדרשות לשלם יותר מבתי התוכנה — 188 שקלים למ"ר בשנה. בתי החולים, הממומנים מכספי מסים, משלמים כ–100 שקלים יותר למ"ר בהשוואה לחברת הייטק, הנהנית מהנחה בזכות הסיווג המיושן.

האם עיריית תל אביב יכולה לשנות את המצב מיוזמתה? התשובה היא כן. אלא שלשם כך דרושים רצון טוב ומאמץ גדול. שכן פקודת ארנונה ארצית משנת 1992, שיצרה האחדה בתשלומי הארנונה, הגבילה את מרווח ההחלטה של הרשויות המקומיות. עד 92', כל רשות מקומית קבעה לעצמה את תעריפי הארנונה. אבל מאז פקודת הארנונה השלטון המרכזי הוא הקובע.

המשמעות היא, שכדי לשנות את המצב, על הרשות המקומית לפְנות למשרדי הפנים והאוצר בבקשה לשינוי. אלא שאז עולה השאלה מה המוטיבציה של רון חולדאי או כל ראש רשות אחר לעשות זאת: התושבים הם הרי לקוחות שבויים, והעיר מעוניינת למשוך אליה אנשי הייטק מבוססים, שיעבדו ויתגוררו בה.

הכדור נמצא אפוא במגרש של שרת הפנים איילת שקד, שיכולה לתקן את העיוות והסטיה שנוצרו עם השנים. שקד צריכה להפנים שמה שהיה נכון לחברה ולכלכלה הישראלית ב–1992, לגמרי לא נכון היום, ומה שנחקק מתוך כוונה "טובה" נהפך עם השנים למנגנון שמחליש את החלשים ומחזק את החזקים, ועל הדרך מעלה את יוקר המחיה.